השעה הייתה מאוחרת לב ובר כבר חזרו לחדר הן נכנסו להתקלח והחלו להתארגן התלבשו בבגדים חגיגיים התאפרו וסידרו את השעיר באופן קפדני.
החלפנו רק כמה פיסות מידע מסתבר שבר ואני הגענו מאותה העיר רק שהיא מהצד העשיר של העיר.
לב לעומתה באה ממשפחה פשוטה ואלגנטית שתיהן אבל לא סיפרו לי איך הגיעו הנה בקושי הצלחתי לקבל פיסות מידע על המקום או על האנשים שבו.
"אז מה הקטע של האדם הזה ?", צנחתי על המיטה שלי בכבדות, "התאהבת ?", לב שאלה בעודה מורחת אודם מול המראה.
"תיזהרי הוא ידוע בתור שובר לבבות", בר אמרה בחיוך ערמומי ונדחפה למראה של לב, "הוא והמדריכים כמובן", בר אמרה בחיוך.
"חוץ מדן שלי", לב אמרה במבט חולם, "החבר שלה", בר הסתכלה עליי כאילו קראה את מחשבותיי.
לא ידעתי שיש לה חבר אבל חלון ההזדמנויות לדבר על חיינו האישיים לא היה כזה גדול, בין המחט שהייתה מחוברת לגופי או בזמן שג'ון תקף את אדם בקפיטריה.
לב ובר נחלמו על המראה בחיוכים, "לאן אתן מתארגנות בכלל ?".
"לשבת במועדון וכדי שגם את תתחילי להתארגן", לב פנתה לארון שלה והוציאה גופייה שחורה מתחרה, "יתאים לך", היא אמרה וזרקה אותה לעברי.
אימא שלי באמת לא שמה בין הדברים בגדים חגיגיים, אפשר להבין אותה אם להתחשב בעובדה שאני אמורה להיות במוסד לעבריינים, לב כנראה הבחינה בזה שסידרה לי את הדברים.
"לא יקרה", החולצה הייתה יפה אבל כל מה שרציתי זה להיכנס למיטה.
"כדי לך אדם יהיה שם", לב אמרה אבל אדם לא ממש עניין אותי כרגע, "איזה מועדון יש במוסד לעבריינים ומה כבר שתיכן יכולתן לעשות ?", שאלתי ובר ולב הסתכלו עליי בתדהמה.
"ככה הם הכניסו אותך ?", בר שאלה אותי אבל לא ממש הבנתי אותה, "תבואי אתנו ואני אספר לך מה הקטע של המקום הזה", לב אמרה בחיוך והעבירה את שערה לאחור.
"אל תבטיחי דברים שאת לא יכולה לקיים", בר לחשה אבל שמעתי אותה היטב, "היא אחת מאתנו אני רואה את זה", לב חייכה בביטחון.
"איבדתי אתכן", אמרתי והסתכלתי על שתיהן אבל הן רק צחקו, לא היה לי חשק או מוטיבציה אבל אם זה מה שייתן לי כמה תשובות אז אולי עדיף.
לבשתי את החולצה שלב נתנה לי יחד עם הג'ינס שלי ונעלי ספורט, לא היה לי כוח לסדר את שערי או להתאפר או יותר נכון לא היה לי עם מה.
המקום הזה נראה יותר טוב בערב, עם המנורות שהעירו מתחת לשמיים מלאי כוכבים, אותו מועדון לא היה רחוק מחדר האוכל והוא היה נראה כמו פאב אמתי עם כיסאות גבוהים.
בר ולב התקדמו ואני אחריהם עד שלפתע ידיים משכו אותי החוצה מאותו מועדון, הסתובבתי לאחור בבהלה לא ראיתי מי זה.
התרחקנו מהמועדון עד שהיינו לגמרי לבד הייתי בטוחה שזה ג'ון עד שאותו אחד עזב אותי והוריד את הכובע מראשו.
"הבהלת אותי", אמרתי בכעס אבל אדם רק חייך חיוך עם גומה אחת, "אני מצטער אבל נראה לי שיש משהו שתרצי לראות".
"משהו כל כך דחוף שהיית צריך לחטוף אותי ?", שאלתי והוא פרץ בצחוק, "אם הייתי רוצה לחטוף אותך לא הייתי עושה את זה כמו ג'ון", אדם שלח את ידו לעברי, היססתי אני מודה, אבל מה כבר יכול להיות גרוע יותר מהמצב הקיים.
התקדמנו בשקט רחוק מחדר האוכל והמגורים הלכנו בין שיחים לא גזומים, אדם לפתע נעצר הוא התכופף ומשך אותי מסתכל עליי בחיוך.
רציתי לשאול אותו מה קורה אבל הוא רק סימן לי להיות בשקט ולהתסתכל מבעד לשיחים.
היינו קרובים לגדר ובאותה נקודה בגדר נפתח לו שער ממש קטן אותה אישה מבוגרת נכנסה דרכו כשלצידה עמד מישהו במדי שוטרים הוא נישק ידה באלגנטיות ונפרד ממנה.
אני ואדם חיכינו עד ששניהם לגמרי נעלמו, לא החלפנו מילה פשוט התקדמנו בשקט בחזרה.
"הוא השוטר ש ..", התחלתי להגיד ואדם נכנס לדברי, "שעצר אותך ? כן גם אותי הם הכניסו הנה ככה".
"מה אתה עשית ?", הסתכלתי על אדם והוא חייך חיוך לא מובן, "מה את עשית ?".
הגענו למגורי הבנות, ג'ון ורון עמדו שניהם בכניסה כמו שומרי ראש, "שיט", אדם אמר שראה אותם ולפני שהספקנו להתרחק הם הרימו מבטם אלינו.
"אל תבטחי בהם", אדם אמר והסתובב, משאיר אותי לבד.
התקדמתי לעבר המגורים קיוויתי שהם פשוט יניחו לי לעבור, "איפה היית ?", רון שאל, "במועדון", עניתי לו בזמן שג'ון עמד שם בשקט מסתכל עליי במבט מוזר.
YOU ARE READING
שייכת לי - בני הנפילים 1
Fantasy"ג'ון אני יודעת שאתה דואג ובגלל זה ביקשתי ממנה שתצטרף אלינו, אנחנו רק נלווה את בן אני לא מפחדת מהסיכונים". הנחתי ידי על החזה שלו בעדינות מרגישה את הלב שלו פועם ואת החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה. "אני כן מפחד מהסיכונים! את יודעת מה עבר עליי כשבן יר...
