פתחתי את הדלת בלחץ, אדם עמד בפתח הקלה מטורפת הציפה אותי משכתי אותו לחדר חיבקתי אותו חזק והוא אותי.
"אדם מה אתה עושה כאן?", שאלתי אותו בהפתעה הוא הסתכל על פני החבולות וליטף אותי, "שמעתי מה קרה ולא הצלחתי לתפוס אותך אז החלטתי לחזור".
ג'ון קם מהמיטה והתלבש, "מה אתם עושים כאן?", אדם שאל בחשדנות.
"אנחנו חייבים לצאת מכאן לקחת את נטלי ולברוח לפני שהיא תתפוס אתכן", ג'ון סידר את האקדח מאחורי גבו.
"מי תתפוס?", אדם שאל אותי הוא היה מבולבל ולמצוא אותי כאן בחדר של ג'ון לא ממש תרם לעניין.
עוד דפיקה נשמעה על הדלת והיא נפתחה בעצמה זאת הייתה המנהלת קצת פחות אלגנטית מתמיד ויותר כועסת.
"אמיליה יקרה בואי איתי בבקשה", היא סימנה לי לבוא, מאחוריה עמדו שני גברים גבוהים ומבוגרים שמעולם לא ראיתי החזרתי מבטי אל ג'ון אבל הוא לא הוריד עיניו מהמנהלת.
"אל תעשי את זה", הוא פנה אליה עם יד מאחורי גבו על האקדח, "בואו איתי גם שניכם", היא פנתה אל ג'ון ואדם והגברים מאחוריה התמתחו.
עקבו אחריה בחוסר ברירה שלבתי ידי בידו של אדם, הוא הרים את היד שלי אל שפתיו נישק אותה בדאגה בזמן שהלכנו אליה למשרד.
נטלי כבר הייתה שם במשרד ישבה על הכיסא מול השולחן בחוסר דאגה לא מודעת בכלל לעניין שהמנהלת ניסתה להרוג אותי ואותה.
"תישארו כאן", אחד הגברים פנה לאדם וג'ון מבקש מהם להישאר במסדרון.
משכתי את ידי מאדם בחוסר ברירה ונכנסתי לחדר המנהלת שני הגברים נכנסו אחריי והדלת נסגרה, הרגשתי חשופה ללא ג'ון או אדם.
אחד הגברים התיישב על הכיסא של המנהלת והשני סימן לי לשבת לצידה של נטלי הבחור בכיסא המנהלת התיישב בנוחות וסרק את גופי בחיוך.
"נטלי ואמיליה שמענו עליכם הרבה במועצת הכנפיים במיוחד עלייך אמיליה הנערה הראשונה שיש תיעוד לכנפיים המרשימות שלה ולפי מה שהובן לי התיעוד הנדיר הזה הגיע לאנשים שחיפשו להיפטר מהכוח המטורף שיש בכן, כוח שאתן עוד לא מודעות אליו ולכן הוחלט במועצת הכנפיים שאתן תעברו אלינו להגנה ולמידה כל עוד לחיים שלכן נשקפת סכנה".
הסתכלתי עליו בהפתעה לא ידעתי אם לצחוק או לבכות, "זה בדיחה נכון? אתם לא רואים?", שאלתי אותו, הוא והמנהלת יחד תקעו בי מבט מבולבל.
"מה אנחנו לא רואים?", הוא שאל מרים גבה אחת בחשדנות.
הסתכלתי על המנהלת המבט התמים שלה לא שיחק לטובתה מההתחלה, "זאת היא", אמרתי והיא צחקה בתמימות, "אמיליה על מה את מדברת?".
"אל תעמידי פנים! זאת את ששלחת את בן לירות בי את ששלחת את שד החלומות אליי", התחלתי להגיד ואותו אחד שישב על הכיסא פנה אליי, "שד חלומות?", הוא שאל בהפתעה.
"הדירה שאליה לקחו אותנו שני תלשי הכנפיים האיומים האלה, זאת הדירה שלה", אמרתי ושני הבחורים נעמדו על רגליהם הסתכלו עלייה והיא צחקה שוב, "בחייכם אתם לא מאמינים לזה".
"אנחנו בהחלט נבדוק את זה ואני מאוד מקווה בשבילך שזה רק פרי דמיונה כי אם לא", הוא פנה אלייה בכעס.
המנהלת פסעה לאחור וכמעט נתקלה במדף מאחוריה היא שלחה ידה אחורה ושלפה מאחד הכדים אקדח, "אף אחד שלא יזוז", היא אמרה וקולה נשבר.
"את מחמירה את המצב תוריד את האקדח", אחד הגברים צעק לעברה היא ירתה לכיוון שלו אבל פגעה ברצפה רעש האקדח הקפיץ את כולנו.
אדם וג'ון פרצו פנימה, "לא לזוז", היא צרחה לעברם ואז הסתכלה עליי בחיוך מטורף.
"זאת את מהרגע הראשון שהגעת לכאן ראיתי אותך לוקחת את המקום שלי אבל אני לא אתן לך", היא התקרבה אליי בכעס לא הבנתי אותה בכלל למה שאני אקח את מקומה?
המנהלת תפסה בשער שלי בכוח וכיוונה את האקדח לרקה שלי, "אם מישהו מתקרב היא חוטפת כדור".
"עזבי אותה את יודעת שזאת לא היא, זה אני שמצאתי אותה והבאתי אותה למרות שביקשת ממני שלא, זה עליי קחי אותי!", ג'ון פנה אליה ואני הייתי בשוק מוחלט.
"מאוחר מידי", היא אמרה ופנתה לאחור פותחת דלת שלא רואים בקיר ופוסעת לתוכו כשהיא עוד מושכת אותי.
"אל תעשי את זה", ג'ון צעק לעברה והדלת אחרינו נסגרה, "אמיליה!!".
YOU ARE READING
שייכת לי - בני הנפילים 1
Fantasy"ג'ון אני יודעת שאתה דואג ובגלל זה ביקשתי ממנה שתצטרף אלינו, אנחנו רק נלווה את בן אני לא מפחדת מהסיכונים". הנחתי ידי על החזה שלו בעדינות מרגישה את הלב שלו פועם ואת החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה. "אני כן מפחד מהסיכונים! את יודעת מה עבר עליי כשבן יר...
