באופן מפתיע לא חטפתי שום עונש או נזיפה ביומיים האחרונים על מה שעשיתי לבר או על הפליטת פה של נטלי ליד המנהלת.
אבל בגלל נטלי לא יכולתי לישון עם אדם, למרות שהיא נרגעה מאז שעברה להציק לתום ותום המסכן והביישן לא הבין מה נפל עליו.
צלצול הפעמון קטע את המורה, זהו רשמית הסופ"ש התחיל.
לקחתי את הספרים שלי ויצאתי מהכיתה אדם חיכה לי מחוץ אליה הוא נישק אותי נשיקה קצרה וליווה אותי אל הלוקר שלי.
"אבוא לאסוף אותך בערב נלך למסיבת החוף יחד?", הוא שאל ואני חייכתי, "כמו תמיד לא?".
בר עברה במסדרון מסתכלת עלינו בכעס וקוטעת את השיחה בנינו, הפרצוף שלה עוד היה אדום אני לא מאמינה שאני עשיתי לה את זה.
"את צריכה ללמוד לשלוט בעצבים שלך", אדם צחק, "היא צריכה ללמוד לא לעצבן אותי", אמרתי לאדם והצחוק שלו המשיך.
סגרתי את הלוקר ויצאנו מבית הספר, "איך אני אצליח לשלוט בהם?", שאלתי והוא התנשם עמוק והידק את התיק על הגב שלו.
"בשביל זה יש לך מלווה והאמת ליה אני חושב שאת צריכה לדבר אתו", אדם אמר זההפתיע אותי לגמרי, הוא שולח אותי לדבר עם ג'ון? אבל נראה שזה לא רק על הנושא הזה.
"על מה אני צריכה לדבר אתו?", שאלתי את אדם והוא נעצר מסתכל עליי בדאגה, "על החלומות שלך לא הספקתי לספר לך אותו לילה אבל ליה אנחנו לא חולמים בכלל".
זה נשמע מטורף כולם חולמים.
"חלומות זה משהו שהוא אנושי", הוא הסביר ועצמתי עיניי לרגע, עד שהתחלתי להרגיש בשגרה זה לא נשמע טוב עוד בעיות כרגע.
"אני באמת חושב שכדאי שתספרי לו", אדם נצמד אליי ונישק את הלחי שלי, "אני אספר אבל מחר היום אני רוצה סתם ללכת אתך למסיבת חוף".
*
אני לב ונטלי התארגנו בחדר, נטלי לבשה בגד ים שחור כמו של לב רק הרבה יותר קטן אני מקנאה בה על הביטחון העצמי שלה בגוף שלה אבל את מי היא כבר מנסה להרשים ככה?
לבשתי את אותו בגד הים הכחול ומעליו מכנס קצר וגופייה לבנה, דפיקה נשמעה בדלת קטעה את החפירות של נטלי שממלא לא הקשבתי להם.
לב ניגשה לפתוח את הדלת עמדה שם מישהי שזיהיתי מבית הספר עם קופסה בידיה, "חבילה לאמיליה", ניגשתי לקחת את הקופסה ממנה זה היה טלפון חדש.
לב סגרה את הדלת ונטלי שוב המשיכה לקשקש, "חשבתי שקוראים לך ליה למה קיצרת את השם?", לא התכוונתי לענות לה הייתי מרוכזת בפתק שהיה על הקופסה.
'אם לא שומעים ממך אז כנראה שאיבדת אותו שוב, שמרי על קשר טלפוני אוהבת אימא'.
רציתי להתקשר אליה ישר להגיד לה תודה ושהתגעגעתי אליה אבל השעה הייתה מאוחרת והיינו צריכות לצאת השארתי את הטלפון מאחורי הבגדים שלי בארון ויצאנו.
בפעם אחרונה שהטלפון היה עליי והיינו קרובים לים זה נגמר בנשיקה עם ג'ון באמצע המים ואני לא יכולה להרוס עוד טלפון או לתת לג'ון להתקרב אליי.
YOU ARE READING
שייכת לי - בני הנפילים 1
Fantasy"ג'ון אני יודעת שאתה דואג ובגלל זה ביקשתי ממנה שתצטרף אלינו, אנחנו רק נלווה את בן אני לא מפחדת מהסיכונים". הנחתי ידי על החזה שלו בעדינות מרגישה את הלב שלו פועם ואת החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה. "אני כן מפחד מהסיכונים! את יודעת מה עבר עליי כשבן יר...
