אני ואדם עמדנו מחוץ לחדר שלי לא הפסקנו להתנשק מותשים ודביקים, "אדם לך", ניסיתי לומר לו בין נשיקה לנשיקה.
"אני הולך", הוא אמר והלך, אבל אז חזר לעוד נשיקה קטנה שהצחיקה אותי.
"לילה טוב", הוא אמר והפעם באמת הלך ניסיתי למחוק את החיוך הילדותי מפני ללא הצלחה עד ששמעתי את נטלי.
"וראית איך אדם הרחיק את הבחורים וסחב אותי עד לחדר?", שמעתי אותה אומרת ללב ופתחתי את הדלת בעצבים ראיתי את לב מגלגלת עיניים ולא עונה לה.
נטלי יכולה לקשקש על אדם כמה שהיא רוצה אני הייתי אתו עכשיו אני יודעת שהוא רוצה אותי, נתקעתי במחשבות בכניסת החדר.
"הכול בסדר?", לב הסתכלה עליי בדאגה, "כן כבר התקלחתן?".
מסכנה לב נשארה עם החפירות של נטלי כל הזמן הזה, נכנסתי גם אני להתקלח פשטתי את בגד הים ועמדתי מתחת לזרם כל מה שקרה עכשיו עם אדם גרם לי לחייך כמו סתומה.
הרגשתי באמת מאוהבת איך יכולתי לעשות לו את זה עם ג'ון? כעסתי על עצמי זה לא היה צריך לקרות עם ג'ון.
סיימתי להתקלח ויצאתי נטלי כבר נרדמה התלבשתי בפיג'מה שלי והתיישבתי על המיטה בכבדות.
לב קמה אליי בחיוך, "אל תשימי לב אל נטלי היא סתם ילדה קטנה שמתלהבת ממנו, אדם באמת אוהב אותך", לב לחשה לעברי.
"זה בסדר לב אני יודעת".
*
התהלכתי ביער שסמוך לבית הספר יחפה המקום היה חשוך וקפוא שום כוכב לא האיר בשמיים שמעתי רעש מאחוריי הסתובבתי וראיתי מולי דמות, "ג'ון", קראתי אבל הוא לא ענה הדמות נעלמה והופיעה במהירות במקום אחר, "אדם", קראתי אבל שוב אותה דמות לא ענתה לפתע היא רצה אליי במהירות התכופפתי ועצמתי את עיניי לפני שפגעה בי.
היא נעצרה לידי הרמתי מבטי אליה הדמות עברה דרכי מעבירה בי בחילה ופחד וחששות המגע שלה הכאיב לי פיזית ונפשית רציתי לצרוח מכאב.
ידיים ניערו אותי חזק, "ליה שלי", שמעתי קול קורא לי פתחתי עיניי לאט, אדם ניער אותי הוא נטלי לב דן ותום כולם עמדו מעל המיטה שלי.
"מה קורה כאן?", שאלתי אותם והרגשתי צריבה כואבת בגרון.
"את בסדר?", אדם שאל אותי ועזר לי להתיישב כשאני רואה על המיטה שלי פרחים סגולים ואת המבטים ההמומים של כולם בוהים בי.
"אמיליה את שכבת כל הבוקר במיטה וצרחת כאילו כל הגוף שלך נשבר לא הצלחנו להעיר אותך במשך שעות", לב אמרה הרמתי אליה מבט מבולבל ורק אז קלטתי את ג'ון נשען על הארון שלנו מאחורי כולם.
"יש יום יפה בחוץ אני מאמין שזה יהיה חבל לבלות אותו בחדר", ג'ון אמר ולב דן נטלי ותום יצאו מהחדר.
"מה לא בסדר במוזרה הזאת?", נטלי אמרה לפני שהם יצאו מהחדר רציתי לקום אליה אבל אדם מנע ממני.
לב סגרה את הדלת אחריהם וג'ון הסתכל עליי במבט כועס הוא היה עצבני, "כמה זמן יש לך את הסיוטים האלה?".
"כמה שבועות", עניתי לו והוא העביר יד בשערו השחור בעצבנות, "ספרי לי מה את חולמת", הוא דרש.
"אני מסתובבת כאן ביער שליד בית הספר אבל מסביב הכול חשוך וקפוא יש דמות שמסתובבת סביבי אני מנסה לקרוא לה אבל היא לא מגיבה ואז היא רצה לעברי על מנת לתקוף אותי ואני מתכופפת לפני שהיא פוגעת בי, בדרך כלל כאן זה נגמר".
"הפעם זה לא נגמר שם", ג'ון לא שאל הוא ידע.
"הפעם הדמות הגיעה אליי ועברה דרכי וזה היה נוראי זה כאב לי פיזית ונפשית העביר בי תחושות רעות", אמרתי וכשסיימתי ג'ון יצא מהחדר בטריקת דלת אדם נשאר לצדי כשהוא מחבק אותי חזק.
YOU ARE READING
שייכת לי - בני הנפילים 1
Fantasy"ג'ון אני יודעת שאתה דואג ובגלל זה ביקשתי ממנה שתצטרף אלינו, אנחנו רק נלווה את בן אני לא מפחדת מהסיכונים". הנחתי ידי על החזה שלו בעדינות מרגישה את הלב שלו פועם ואת החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה. "אני כן מפחד מהסיכונים! את יודעת מה עבר עליי כשבן יר...
