התעוררתי על האדמה באותו מקום בוא נפלתי המקום היה חשוך ורק הירח האיר מעליי.
קמתי ברגליים חלשות ונעירתי את האדמה שנדבקה אליי, אני לא יודעת כמה זמן הייתי ככה אני רק במקווה שבזמן הזה לא קרה שום דבר לג'ון או לבן.
התחלתי להתקדם לאט ובשקט, הגעתי לאותה נקודה בה ראיתי את ג'ון בפעם האחרונה והלב שלי החל לפעום בפראות כשראיתי שני אנשים ללא רוח חיים על האדמה.
התקרבתי אליהם בפחד היסטרי הוזזתי אותם כדי לראות יותר טוב את הפרצופים שלהם אלה היו שני הגברים עם הנשקים.
רעש נשמע מבין השיחים קפאתי במקומי, "ג'ון ?", קראתי אליו אבל אף אחד לא ענה לי.
"ליה", בן לפתע קרא לעברי רצתי אליו במהירות חיבקתי אותו הכי חזק שיכולתי, "את בסדר?", הוא שאל חיבק אותי חזרה.
"ראית את ג'ון?", שאלתי בדאגה והוא שחרר את חיבוקו, "לא ליה, מה קרה? אני כבר שעות מחפש אתכם".
הלב שלי שוב פעם בפראות, "מה עם הצנצנת?", הרמתי מבטי אליו, "אצלי בואי נמשיך להסתובב לחפש את ג'ון".
הסתובבנו ביער מבלי לדעת לאן אנחנו הולכים פשוט צועדים מחפשים רמזים עד שהתרחקנו מהיער והגענו לכביש בו נהג המונית הוריד אותנו על הכביש עצרו לנו מוניות אבל דחינו את כולם והתיישבו בצד עייפים.
"בן יש לי בקשה, אני רוצה שתיסע לשדה תעופה תביא חזרה את הצנצנת לאדם", ביקשתי והוא צחק בקול.
"באמת נראה לך שאני משאיר אותך לבד בארץ זרה באמצע ג'ונגל פראי?".
הרמתי מבטי אל העיניים המוכרות שלו תפסתי בידיו, "אם אנחנו נשאר כאן אדם ימות אם נלך שנינו חזרה לפנימייה ג'ון יישאר כאן לבד וימות בבקשה ממך בן".
הוא נשך את שפתיו קרב התנהל בתוך ראשו, "ליה לא".
"בן אתה זוכר מה יש לי? הכנפיים שלי הן יגנו עליי ואם אדם ימות אני אמות אלה החיים שלי עכשיו אלה האנשים שלי בבקשה בן בבקשה!", התחננתי בפניו.
הוא התנשם עמוק פתח את התיק והוציא את הכסף שהיה עליו ושני כרטיסי טיסה והושיט לי אותם מסתכל עליי במבט של אח גדול של מישהו שדואג לי באמת.
חיבקתי אותו חזק לא רציתי לשחרר, "אם את לא מוצאת את ג'ון עד שאני מגיע לאדם אני שם את הצנצנת וחוזר אלייך", הוא אמר רק מוחץ אותי יותר.
בן שחרר מהחיבוק שלו דחפתי את הכסף והכרטיסים לתיק שלי והסתובבתי חזרה לתוך היער.
העפתי לרגע מבט לאחור בן עלה על מונית לפחות הוא ואדם יהיו בסדר, הם חייבים להיות.
החושך היה מפחיד בטירוף הקור והרעשים היו נוראיים אבל הייתי חייבת למצוא את ג'ון אם לא אמצא אותו לא אסלח לעצמי.
הסתובבתי ברגל בלי הפסקה חיפשתי אותו אבל בראש שלי היו רק תמונות מאותו אחד שהרג את הבחורה שאיימה על חיי הוא היה דומה לי אותם הכנפיים יכול להיות שזה באמת הוא? אבא שלי?
אבל זה חסר כל הגיון, ג'ון אמר לי שאף אחד מעולם לא פגש את אבא שלו שאסרו עליהם לראות אותנו, את הילדים שלהם.
מחשבות לא הפסיקו לרדוף אותי אבל קול שנשמע לפתע עצר אותי, התחבאתי מאחורי אחד העצים אנשים עם רובים על גבם הסתובבו ביער יכול להיות שזה עוד תלשי כנפיים?
פסעתי לאחור בשקט עד שנתקלתי במשהו או יותר נכון במישהו.
לא הספקתי להסתכל לאחור להגיב או לצרוח לפני שהוא תפס בפני ומנע ממני לקרוא לעזרה.
YOU ARE READING
שייכת לי - בני הנפילים 1
Fantasy"ג'ון אני יודעת שאתה דואג ובגלל זה ביקשתי ממנה שתצטרף אלינו, אנחנו רק נלווה את בן אני לא מפחדת מהסיכונים". הנחתי ידי על החזה שלו בעדינות מרגישה את הלב שלו פועם ואת החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה. "אני כן מפחד מהסיכונים! את יודעת מה עבר עליי כשבן יר...
