FETISH ( Hebrew )

2-נואה

התעוררתי ברכב גדול,
כשקאנגלה עמד להרים את גופי ולסחוב אותי כנראה.

אבל אני קמתי בבהלה וסירבתי לצאת.

קאנגלה חייך,
נכנס ומתיישב איתי חזרה ברכב.
נדחקתי לפינה , לא אוהב אותו.
״אל תפחד, אנחנו אחים עכשיו״ הוא מנסה ללטף את ראשי אבל אני משתנק, נרתע, נצמד לדלת הרכב מהצד השני.
״אני אתייחס אליך יפה, אני מבטיח״ הוא מביט היישר לעיניי, כנה,
ואני לא בטוח, מביט בו בחשד.
״בוא, אני אראה לך את החדר שלך, תוכל לשים בו מה שתרצה״ הוא מושיט לי יד בסבלנות, מחכה שאבוא אחריו.

אבל לי עדיין יש הרגשה לא טובה לגביו,
אז אני יוצא מהרכב להדלת בצד שלי ולא לוקח את ידו,
טורק אותה בכעס.
הם מסרו אותי כשישנתי.
וזה העציב אותי והכעיס אותי.

לא רציתי ללכת, רציתי להישאר שם עד גיל 18 ואז לחיות חיים משל עצמי.
אם אני מאומץ, זה אומר שהם יקבעו מתי אני אוכל להיות עצמאי ולעזוב.
ואני לא רוצה שיחליטו עבורי כמה שנים אני אהיה פה רק כדי לשרת את הילד הזה.

״בוא״ קאנגלה מתחיל ללכת לכיוון מה שכנראה הוא ביתו.
אבל זה נראה יותר כמו בניין מגורים.
המקום ענק.
עם חצרות ומזרקות יפות בכול מקום.
יש אפילו חוות סוסים ורכבי מרוץ שראיתי בטלויזיה.

אני הולך מטר מאחורי קאנגלה,
מביט לכול עבר בסקרנות, מנסה להיות כמה שיותר רחוק ממנו.
קאנגלה שם לב מתישהוא בדרך שאני הולך רחוק ממנו..
״למה אתה מפחד ממני?״ הוא שואל תוך כדי שהוא מסתובב.
״אני לא מפחד, אני פשוט לא אוהב אותך״ אני מודה בכנות של הילד שאני,
קאנגלה נראה מופתע, אבל מחייך חיוך רך לבסוף.
״למה לא? הבטחתי להיות נחמד אליך״ הוא שואל בסקרנות, מחוייך בחיוך מתוק.

אבל יש בו מה שהוא שגורם לי לרצות להיות בכול מקום אחר ולא מולו, תחת עיניו הבוחנות.
לבסוף,
אני מושך בכתפיי, לא מביט בו יותר.
והוא מתקרב אליי,
שם את זרועו סביב כתפיי בזמן שדעתי מוסחת.
״אתה רעב? בוא נלך לאכול יחד״ הוא מושך אותי למטבח.

אנחנו יושבים לאכול ואני לא באמת אוכל,
רק משחק באוכל בשיעמום.
אני לא אוהב את המקום, ואני לא רוצה להיות שם.
אני נחוש.

אבל קאנגלה מנסה להתחבב עליי באופן מוזר,
ולבסוף אני נכנע ומרגיש רע שאני מרושע ללא סיבה מוצדקת.
אז אני פשוט מנסה שלא להיות מריר ועוקב אחריו לאן שירצה.

אני גם פוגש את ההורים שלו במהלך היום והם מסבירים לי שאני אלך יחד איתו לבית הספר בכול יום ואהיה בחברתו.
הם אמרו שאני לא חייב להיות מוצלח בלימודים כי בכול מקרה אעבוד בשבילם,
וגם אחרי שאסיים את שרותי אצלם, הם ידאגו לי לעבודה טובה.
הם אמרו שכל מה שאני צריך לעשות זה להיות שם למען קאנגלה,
ואני הנהנתי בהבנה בלת ברירה,

מה שהיה הכי מוזר הוא,
שמאותו לילה הוא ישן כל לילה בחדר שנתנו לי ביחד איתי,
מחבק אותי אליו חזק,
פניו קבורות בצווארי.

לא הרגשתי בנוח,
לא אהבתי את איך שהוא מרגיש בנוח איתי בכזאת קלות.
לא רציתי שיהיה כל כך קרוב.
אבל לא הייתה לי ברירה, וגם לא הייתה לי סיבה להרחיק אותו.
הוא רק רצה להיות קרוב אליי..
ואולי באמת היה לו חסר מי שהוא..
אולי הוא באמת היה מאוד בודד..

קוויתי שאוכל לצאת מפה כפי שתכננתי, רציתי רק לסיים עם מה שזה לא יהיה ולחיות כאדם פרטי.
רק רציתי את הפינה שלי..
ולא לרדוף אחרי פוץ עשיר.