FETISH ( Hebrew )

32- קאנגלה

״בוקר טוב״ אני מניח נשיקה על שפתיו של נואה-
שממהר להסיט את ראשו וקם.

אנחנו מסתדרים בשלושה ימים האחרונים..

לא התווכחנו, הצלחנו לדבר זה עם זה באופן רגוע ובלי להגיע לשיחות סוערות והוא נתן לי לישון איתו.

אבל ידעתי שזאת לא התקרבות,
הוא נראה ריק במיואש.

הכרתי אותו, ידעתי את זה.

לכן החלטתי לנסות יותר.

״אתה רוצה שאביא לך מה שהוא לאכול?קפה?״ אני רוצה שירגיש שהוא יכול להיפתח אליי, אבל זה יקח זמן- זה מתחיל מהדברים הקטנים.

״לא, אני בסדר״ הוא זורק לי חולצה.
״אל תישן ככה איתי יותר״ הוא אומר בנוקשות, מתכוון לעובדה שאני רק בבוקסר.

אני מקלל בראשי.

אפילו החיטובים שלי לא עושים לו את זה.
אני באמת כרגע האדם הכי פחות מועדף עליו..

״מה שתרצה״ אני שם את החולצה שנתן לי ושולח לו חיוך.

הוא לא מביט בי, נכנס למקלחת ונועל אחריו, משאיר אותי לחשוב מה אני כבר יכול לעשות.

————————

יותר מאוחר, כשהשיער שלו עדין רטוב, אני מושיב אותו בין רגליי ומייבש לו את השיער.

הוא נראה לא בנוח, אבל אני מזכיר לעצמי שזה יהיה תהליך.

אחרי שהשיער שלו יבש, אני מניח את המייבש על הרצפה ומחבק אותו אליי.

״התואר שלי עניין אותך?
חשבתי על זה ואני יודע שלמדת אותו כדי לעזור לי-
אבל.. לא היית רוצה ללמוד מה שהוא משלך?
אתה גם ככה תוכל להתקבל לכול תואר עם הציונים שלך״ אני מניח את סנטרי על כתפו.

הוא לא עונה, מושך בכתפיו ומנסה לקום.

אני מהדק אותו אליי.

״קדימה, נואה, מה הסוד שלך?
אני מתערב שזה חינוך״ אני אומר בחיוך,
מאושר להביט בוא מסתובב אליי בבלבול ועיניים שואלות.

״אני יודע כמה אתה אוהב ילדים, נואה, זה לא סוד״ אני מחייך אליו ברכות.

״ואתה אוהב לקרוא ולדבר על מה שאתה קורא, אתה גם טוב בלהעביר חומר.. זה די ברור שזה מתאים לך״ אני מסיט קבוצת שיערות ממצחו.

הוא מהנהן לרגע במבט לא בטוח ויושב בדממה.

אני מנסה לחשוב איך לפתח איתו שיחה.

״בוא נלך לטייל, אלה הימים האחרונים שלנו פה,
אז בוא נלך ונעשה מה שהוא נחמד״ אני לא רוצה שיצא מהחיבוק שלי, נהנה מהנוכחות שלו.

זה נשמע כל כך בודד..

אבל אני לא אדם בודד בכלל, זה פשוט שאף אחד לא מעניין אותי כמוהו.

הוא מהנהן וקם, משאיר אותי לשבת בניסיון למצוא דרך לשבור את הקרח בינינו.

——————

״אני אוהב אותך״ אני אומר לו בכנות, אנחנו יושבים במסעדה ביחד ואני מנסה לפתוח איתו שיחה.
הוא לא מתייחס אליי.
״אני יודע שאני קשה, אני יודע שאני עושה מה שהוא לא בסדר..
אבל גדלנו ביחד ואתה האדם היחיד שאי פעם אהבתי ככה.

אני אוהב אותך כל כך..אני לא יכול לדמיין את עצמי בלעדיך..

אתה הדבר הכי יקר לי בעולם שלי..
תוכל לפחות להסתכל עליי כשאני מדבר איתך?
תוכל לפחות לנסות לדבר איתי?

אני רואה למצוא חן בעיניך ולא יודע איך.. נגמרו לי הרעיונות״ אני שופך את הלב, משאיר אותו לבהות בעיניים שלי שעומדות לדמוע.

״היית מרושע אליי במהלך השנים האלה, קשה לי להסתכל עליך ככל דבר אחר מעבר לבריון.
ירדת של הנטיות שלי, על המצב המשפחתי שלי, על שאני חסר כל..
אפילו את האהבה הראשונה שלי הברחת..

למה?
באמת אהבת אותי אז?
או שפשוט שנאת את עצמך והוצאת עליי את הכעס שלך?״ הוא אומר במבט קשה,
נראה שיפוטי.

————

שוב, שמחה לראות אותכן מתדיינות בתגובות-
גם אם אני לא מסכימה עם כולן-

מזמינה אתכן לשאול אותי שאלות בלעדית בתגובות לפרק הזה שאשתדל לענות,
כולל על פרויקטים עתידיים שעומדים לצאת ;)

40 הצבעות ו 15 תגובות וממשיכים!!