אנחנו מסתובבים בקניון וקאנגלה משלב את אצבעותיו בשלי, מושך אותי לידו במקום שאלך מאחוריו כמו שהייתי רגיל.
״מה אתה..״ אני מנסה להוציא את ידו מידי,
אבל הוא עוצר וסוגר את אצבעותיו על שלי, פניו עכשיו קרובות לשלי בחיוך.
״אני לא אוהב שאתה הולך רחוק ממני, זה מרגיש מבודד״ הוא אומר בקלילות.
״אז אני אלך לידך, אתה יכול לשחרר״ אני מנסה למשוך את ידי אבל הוא לא נותן לי,
הוא מושך בכתפיו כמו ילד קטן במקום.
״אני רוצה ללכת איתך ככה״ הוא אומר בפשטות ואני נאנח, מהנהן.
אז הוא מחייך אלי ואז אנחנו ממשיכים ללכת כשידנו משולבות זו בזו.
אני משפיל את ראשי בבושה ומנסה מידי פעם את מזלי, מנסה למשוך את ידי חזרה,
מה שלא קורה.
——————————
באותו יום כשאני נכנס לחדר,
אני מצפה שקאנגלה יישן בחדר שלו כמו שעשה בשבועיים האחרונים.
אבל הוא נכנס בפתאומיות בזמן שאני עומד לסיים פרק בספר שאני בדיוק קורא ומתיישב על המיטה לידי.
אני מתיישב יותר ישר מקודם ומביט בו בשאלה כשהוא מניד בראשו כאילו אומר לי
״כלום לא קרה״ ומסמן לי להמשיך.
אני מבולבל ומקווה שילך לישון בחדר שלו בהמשך..
אבל כשהוא משחיל את ידו בין עורפי לקיר עליו אני נשען- ומתחיל לשחק בשיערי,
אני לא בטוח שהוא ירפה הלילה.
אז אני מסיים את הפרק ומניח את הספר על שידת הלילה ליד המיטה, נכנס בין השמיכות,
והוא עושה בדיוק כמוני.
אני עוצר אנחת תסכול שכמעט נפלטת,
מסתובב אליו ופוגש במבטו באינטנסיבי-
שעד עכשיו כנראה בהה בעורפי.
״חשבתי שהתבגרנו.. אנחנו בוגרים מידי בשביל לישון יחד.. אתה לא חושב?״ אני שואל אותו בנסיון לאמוז לו.
אבל הוא מניד בראשו ומושך את גופי לשלו, מחבק אותי סביב מותניי- גבי פוגש בחזו.
״אני לעולם לא אהיה מספיק בוגר בשביל לא לישון איתך.
בשבועיים האחרונים היה לי קשה בלעדיך״ הוא קובר את אפו בשיערי המתולתל.
״אני לא יכול לישון בלי הדובי שלי״ הוא אומר בפינוק וקובר את פניו בצווארי לבסוף, מניח נשיקה שגורמת לי להתאבן בהפתעה.
————————
מה שהוא היה די שונה בשבוע הזה,
הרגשתי כאילו ההורים של קאנגלה היו נחמדים אליי יותר מהרגיל.
הם גם ניסו לפתח איתי שיחות ואפילו שאלו מה אני מתכוון לעשות בעתיד.
חשבתי שאולי הם החליטו שזה הזמן הנכון להתחיל לרמוז לי על סיום התפקיד שלי,
באמת האמנתי לכמה רגעים.
״ בוא בן״ אבא של קאנגלה ביקש בחיוך.
נעצרתי, מביט בו בבלבול, מצח מקומט והבעה כמעט מזועזעת.
מה לעזאזל?
לקח לי זמן להתאפס ולגרור את הרגליים שלי אחריו.
ולבסוף מצאתי את עצמי ישוב מולו בחדר העבודה שלו.
״חשבתי שיהיה נחמד לדבר איתך.. לראות איך אתה מרגיש לגבי הסביבה פה..
הייתי שמח להכיר אותך״ הוא אומר ברוגע, בנינוחות..
אני מהצד השני. זז באי נוחות, מביט בו בשאלה.
אני כבר פה כמה שנים טובות, למה עכשיו זה משנה?
״הכול בסדר״ אני מחלץ מפי בקול חנוק, מבולבל.
״היית רוצה להישאר?״ הוא שואל במבט מסוקרן שגורם לי לחשוב לרגע.
מה המוטיב הנסתר בזה?
״לא, הייתי רוצה להיות חופשי בעתיד״ אני עונה בכנות, צופה בהבעתו משתנה.
״למה? לא טוב לך איתנו?״ הוא שואל בחוסר הבנה שגורמת לי להרים גבה לרגע.
אני כל כך פאקינג מבולבל...
״נחמד פה, אבל אני לא רואה את עצמי כחלק מהמשפחה, מעולם ממילא לא התייחסתם אליי כחלק,
ואני אשמח להיות עצמאי.
זה לא עניין של האם טוב או רע לי פה.. אני פשוט אשמח לחיות חיים פרטיים בלי צורך תמיד להיות בתפקיד, זה מתיש״ אני עונה בכנות.
STAI LEGGENDO
FETISH ( Hebrew )
Storie d'amoreנואה מצא את עצמו כלוא בין הטופרים של קאנגלה, אבל לא הבין למה זה קורה לו. גם קאנגלה לא ידע בדיוק למה הוא עושה את מה שהוא עושה בהתחלה.. עד שהוא הבין שהוא התאהב בו.. התאהב קשות.
