״ אם החלטת להמשיך ככה, אני מפר את ההבטחה שלי,
בוא נלך הביתה״ הוא מרים אותי בין ידיו לכיוון המכונית.
ניסיתי לברוח ממנו, חיכיתי שהוא יכנס לשיערי האקדמיה בלי שישים לב אליי ורצתי.
הוא רץ מיד אחרי, תופס אותי אחרי שנפלתי ושפשפתי את הברך.
הוא הניח אותי במושב שליד הנהג והסתכל על המכנס הקרוע והברך המשופשפת.
״כואב?״ הוא שאל בהבעה קשה .
הנהנתי באדישות.
ובחזרה הוא קרע את המכנס, מרחיק את הבד מהפצע.
הייתי מזועזע.
״למה..״ הוא הרים אליי מבט שהשתיק אותי.
״אתה מעדיף שהבד יתחכך לך בפצע?״ הוא שואל בכעס ואני לא עונה,
מתכווץ,מתחיל להרגיש קצת לא בטוח.
הוא חוגר אותי ואז טורק את הדלת אחרי וממהר לעלות למושב הנהג, נוסע חזרה לכיוון הבית שלו.
אני נאנח.
״אני לא רוצה להיות חלק מהחיים שלך״ אני אומר לו בכנות.
הוא פולט צחקוק עצבני, מניד בראשו בתסכול,
״לא אפשרות״ הוא מסנן בעצבים.
אני חושב על מה להגיד..כל דבר..
״אני לא נמשך אליך, אני לא אוהב אותך ואני לא רוצה שתשתנה בשבילי או ההפך״ אני מציב עובדה, לא מתכוון להגיד שום דבר מעבר לאמת.
״אני לא שואל אותך מה אתה רוצה או לא.
נתתי לך הזדמנות לראות שיש לי אהבה ללא תנאי לתת לך, וירקת לי בפרצוף בתמורה.
עכשיו אתה תשב בבית עד שאני אחליט אחרת, ותראה רק אותי.
נראה מה יהיה לך להגיד אז״ הוא מדבר בטון נמוך ועצבני.
אני נאנח.
״ זה לא ישנה את הרגשות שלי כלפיך ואתה יודע את זה״ אני מציין.
הוא לוחץ על הברקס באלימות ומבהיל אותי.
״ואם תצא ותהיה עצמאי.. מה תעשה כבר? תעבור במשרות חלקיות ותנסה לגרד כסף להמשך לימודים?
איך תצליח ללמוד ולהחזיק בית ולשלם מיסים?״ הוא מעלה נקודות שכנראה חשב שלא ידעתי על קיומן.
״אני אתפרנס ואשלם מיסים כמו כולם, ואקרע את התחת בלימודים כמו כל סטודנט״ אני אומר בקרירות.
הצחקוק הבא שיוצא ממנו נשמע קצת חולני.
״תודה בזה, נואה, אתה כלום בלי המשפחה שלי.
אם לא היית מאומץ כשבחרתי אותך, אתה היית נשאר כלום״ הוא מביט בי בעיניים מרושעות.
אני מחייך חיוך מריר.
״ וזה עדין יכל להיות עדיף על להיות איתך״ אני עוקץ חזרה,
פולט גיחוך.
״אני אוהב אותך, אני לא אפגע בך״ אני מחכה אותו בזלזול.
״אבל העיקר הוא שברגע שאתה נפגע כל האמצעים כשרים ואתה מדבר איך שבא לך״ אני פולט גיחוך עצבני.
״אתה מבקש את זה״ הוא עונה בכעס, מתחיל לנסוע שוב.
אני לא עונה, מרגיש שמיציתי את השיחה לגמרי ולא רוצה לראות אותו מולי.
-
כשאנחנו מגיעים, הוא מרים אותי שוב בין ידיו ולוקח אותי לחדר שאמור להיות שלי, מניח אותי על מיטה.
הוא הסתכל על הברך שלי ונאנח.
״תשאר ככה, אני צריך לטפל לך בזה״ הנימה שלו עכשיו מתוסכלת, לא קשה כמו קודם.
הוא מרטיב בד עם אלכוהול מהול במים ומנקה את הפצע.
אני משתדל לשבת בשקט, למרות שממש כואב לי.
אחר כך הוא חובש לי את הפצע ומבקש שאשכב לנוח.
״ אם אתה צריך מה שהוא, פשוט תקרא לי, אני אהיה פה למטה״ הוא מבקש לפני שהוא סוגר את הדלת ונועל.
אני נאנח,
נרדם לאחר זמן מה של מחשבות מטרידות.
—————
״ קום לאכול, לא אכלת מהבוקר״ קאנגלה מדבר ברוגע, עוזר לי להתיישב וצופה בי בזמן שאני אוכל בשקט, מבטו אנטנסיבי כמו תמיד.
YOU ARE READING
FETISH ( Hebrew )
Romanceנואה מצא את עצמו כלוא בין הטופרים של קאנגלה, אבל לא הבין למה זה קורה לו. גם קאנגלה לא ידע בדיוק למה הוא עושה את מה שהוא עושה בהתחלה.. עד שהוא הבין שהוא התאהב בו.. התאהב קשות.
