קאנגלה היה שיכור ארבע שעות אחרי שהגענו למסיבה.
אבל הוא לא היה מצחקק ומגהק כמו רוב השיכורים,
הוא פשוט התנודד והיה כבד, אבל שקט ומופנם יותר מבדרך כלל.
זה היה מוזר,
אבל זה היה הוא.
״שב פה, אני אביא לך מים״ אני מושיב אותו על איזה מיטה בחדר אורחים ריק שאני מוצא בבית הזה,
ממהר לקחת בקבוק מים מהמבטח ולחזור למעלה.
בזמן הזה, הוא כנראה קם והסתובב קצת בחדר,
כי כשנכנסתי הוא היה ישוב על איזה ספה זוגית שהייתה צמודה לאחת החלונות בחדר ונראה עמוק במחשבות.
זה היה די מוזר לראות אותו ככה, כי הוא תמיד חייך, אבל זה לא היה נראה לי כל כך חשוד, אז פשוט התיישבתי ליידו ופתחתי לו את בקבוק המים, מושיט לו את הבקבוק אחרי ששפכתי קצת על ידי ושטפתי את פניו בנסיון לרענן אותו.
המבט שלו היה יותר אנטנסיבי מבדרך כלל, הוא בהה בי אפילו כששתה מהבקבוק בלי לשבור את המבט.
וכשהוא סיים לשתות הנחתי את הבקבוק על הרצפה מאחורי והסתובבתי כדי לראות אם הוא נראה יותר טוב.
הוא עדין בהה בי, ואני ניסיתי להסתיר את אי הנוחות שלי .
״אתה מרגיש טוב יותר עכשיו?״ אני שואל,
בתמורה, מקבל ממנו שתיקה, עיניו עדין בוהות בפרצופי.
״אולי כדי שנחזיר אותך ל..״ אני נקטע כשהוא מצמיד את שפתיו לשלי לרגע,
הוא מתרחק רק סנטימטר, ואז מתקרב שוב ומנשק אותי הפעם נשיקה עמוקה יותר.
אני מהצד השני, בהלם טוטאלי, מאובן על הספה ולא יודע מה לעזאזל קורה.
ועוד לפני שאני קולט מה אני עושה, אני דוחף אותו ונותן לו סטירה מצלצלת, ככה שהראש שלו עף הצידה מהכוח שאני משקיע בה.
מזועזע ומבולבל אני קם מהספה ומביט בו בעיניים פעורות.
״למה אתה לא אוהב אותי? נתתי לך הכול״ הוא מדבר בכאב, מביט למעלה אליי בבלבול.
אני לא יודע מה להגיד, אני לא רוצה להכיר בזה כמציאות.
״בוא וניקח אותך לבית ״ אני מרים את בקבוק המים ומחכה שיקום, לא מצליח לשכנע את עצמי לעזור לו, מבוהל מהרעיון של לגעת בו.
״נואה..בבקשה..״ הוא ממלמל ביאוש.
״קום, אתה צריך ללכת לנוח״ אני יוצא מהחדר ומניף את הדלת כדי שתיפתח באגרסיביות,
אני יורד למטה ויוצא מהבית בלי לחכות לו, מתיישב ברכב ומחכה שיגיע ויתיישב, מנסה לנשום עמוק ולמחוק את מה שקרה מהזיכרון שלי.
-
הוא מגיע לרכב אחרי זמן מה, מתיישה לידי וחוגר חגורה.
אנחנו נוסעים בדממה ואני מנסה להתעלם מהבהיה שלו בי,
לא רוצה להיות קרוב אליו כרגע.
כשאנחנו מגיעים לבית, הוא מבקש שאשן איתו, אבל אני לא עונה, עוזר לו לחלוץ נעליים ולהתפשט עד לבוקסר שלו כמו תמיד,
אני מניח את בקבוק המים שלקחתי איתי על השידה שלו, מכסה אותו ואז יוצא מהחדר שלו בלי להוסיף מילה.
אני נועל את החדר שלי באותו לילה, לא רוצה להסתכן, ונרדם כשהראש שלי טרוד במחשבות.
זו הסיבה שהוא היה נדיב אליי?
זו הסיבה שהוא תמיד מחייך אליי?
זו הסיבה שהוא צופה בי?
אני אדם שאין לו שום דבר.
הוא בעצמו אמר שהוא לא אוהב אנשים עניים, וגם נהג לעקוץ אותי בהתחלה על שאני חסר כל.
מה השינוי הזה פתאום? ולמה?
אם ההורים שלו ידעו הם יתחרפנו. אני בטוח.
איך לעזאזל אני אתנהג לידו מעכשיו?
לעשות כאילו כלום לא קרה?
להיות קר?
להתחמק?
מה אני אמור לעשות?
למה זה קורה לי?
איך אני אתמודד עם ההורים שלו אם הם יגלו?
אני מתכווץ רק מהמחשבה.
YOU ARE READING
FETISH ( Hebrew )
Romanceנואה מצא את עצמו כלוא בין הטופרים של קאנגלה, אבל לא הבין למה זה קורה לו. גם קאנגלה לא ידע בדיוק למה הוא עושה את מה שהוא עושה בהתחלה.. עד שהוא הבין שהוא התאהב בו.. התאהב קשות.
