אני יכול להודות שהיה לי סוג מסוים של מודעות לסיבות שבגללן נואה לא חיבב אותי.
ניסיתי כל כך לחדד את הפינות האלה, לעבוד על עצמי.. אבל זה נראה חסר תועלת.. הוא היה היום רחוק ממני יותר מתמיד.
אני חושב שהבעיה הכי גדולה היא שנתתי תמיד למה שעשיתי לו להחליק והמשכתי לדבר איתו אחרי שהייתי נרגע כאילו שכלום לא קרה.
עכשיו הוא כנראה החזיר לי על זה, מתנהג כאילו הוא לא פגוע ופשוט לא צריך אותי..
טוב,
ידעתי שהוא לא צריך אותי ויסתדר לבד,בכנות,
אבל פחדתי לשחרר אותו.. וככול שגדלנו הפחד גדל יחד עם הגיל.
לא היו לי בררות, הייתי חייב לעשות מה שהוא כדי להשאיר אותו.
אני צריך אותו.
הוא הכול בשבילי.
אבל אני חושב שאם אני אמשיך לדבר בקודים כאלה, אף אחד לא יבין למה יש ביננו דם רע, למה הוא מרושע אליי..
יש לו בכנות סיבות טובות, אני יודע..
אבל אני מנסה לתת לו סיבות טובות להישאר.
אני מצטער על מה שעשיתי, אני יודע שזה היה דפוק מצידי-
אבל הייתי נער טיפש, לא הבנתי את הרגשות שלי ולמה אני כל כך מתוסכל לפעמים.
לקח לי הרבה זמן להבין את עומק הרגשות שלי אליו.
וכשניסיתי להיכנס סוף סוף- כשאני שלם עם עצמי ומבין מה אני רוצה, חדור מטרה-
נראה שהדלת נסגרה והוא הפנה לי גב וממשיך לעשות את זה.
רמזתי לו כבר כמה שנים על הרגשות שלי,
אבל אני מנחש שהוא לא ניחש שאני רואה אותו ככה כי יש לנו הסטוריה פחות רומנטית יחד.
טעיתי, באמת טעיתי.
אני פחדן.
אני פחדן שמפחד לאבד את הדבר היחיד שטוב בחיים שלו.
אני מפחד להישאר שוב לגמרי לבד. בלעדיו, בלי הנוכחות שלו, אני אהיה שוב הילד הריק, האומלל והכועס שהייתי אז.
הכול השתנה כשראיתי אותו..
ולא ידעתי.. אני נשבע שלא התכוונתי לעשות רע- ואחרי שרע נעשה הרגשתי רע- אבל לא ידעתי איך להתנצל כי תמיד העמדנו פנים בסוף שכלום לא קרה.
היום הייתי בוגר יותר, הייתי בשל לפתוח הכול ולהתנצל.
רציתי שיפגין כעס, שיבכה-
כדי שאוכל לדעת מה כואב לו, מה פגע בו..
אבל שכבת הקרח שלו אפילו לא נשרטה מהנסיונות שלי.
ביקשתי ממנו אין ספור פעמים שידבר איתי והוא בתשובה שלח לי מבט ספקני והעביר נושא או שלעיתים קרובות יותר היה פשוט יוצא מהחדר מבלי להגיד הרבה.
אלוהים, רק רציתי שידבר איתי.
רציתי שיהיה מאושר.
רציתי לתת לו הכול , כל מה שיש לי- מההתחלה.
אבל לא הבנתי עד כמה אני רגיש כלפיו..
כמה אני באמת אוהב אותו.
אפשר להגיד שהוא גדל להיות מהר מאוד האובססיה הקטנה שלי.. הפאטיש שלי..
לא יכולתי להוציא אותו מהראש ולא רציתי להוציא אותו.
אבל הוא כבר היה די שבור מכול מה שהערמתי על הכתפיים שלו..
הוא אכל ממני כל כך הרבה חרא שהוא הגיע לחלק בחיים שלו שהוא לא רוצה לראות אותי מול הפנים שלו.
זה כאב.. כל כל כאב..
רציתי שיסלח לי, שיאהב אותי רק טיפה, אני לא צריך הרבה.
רציתי לכפר על ההתנהגות המניאקית שלי.
לא הגיע לו כל מה שקרה..
אז כן, אני מבין למה הוא כועס, ואם פעם ניסיתי להדחיק שאלו דברים שעשיתי, היום אני לוקח עליהם אחריות ומבין שזאת היתה טעות.
אני מבין שהייתי צריך לנהוג אחרת.
אבל כדי שכולכם תבינו למה המצב כל כך מסובך, למה שנינו מתנהגים לפעמים כאילו לא קרה כלום- ולמה אני האיש הרע בסיפור הזה..
צריך להתחיל מההתחלה,
מהיום שבו נפגשנו..
YOU ARE READING
FETISH ( Hebrew )
Romanceנואה מצא את עצמו כלוא בין הטופרים של קאנגלה, אבל לא הבין למה זה קורה לו. גם קאנגלה לא ידע בדיוק למה הוא עושה את מה שהוא עושה בהתחלה.. עד שהוא הבין שהוא התאהב בו.. התאהב קשות.
