בגיל 18 החלומות שלי כבר היו מנופצים כולם,
והגעתי לגיל 19 חסר מוטיבציה.
הייתי תלמיד מצטיין ומלווה טוב לקאנגלה..
לפחות ככה ההורים שלו אמרו לי.
אבל הייתי ממורמר בפנים, ולמרות שלא הראתי את זה,
רציתי לצאת לחופש , הרגשתי כלוא והייתי מדוכא.
״לא תוכל להלוות לי את נואה?״ אנוואר, החבר הכי טוב של קאנגלה, מתחנן בפניו.
הוא היה גבוה ממני אבל לא גבוה יותר מקאנגלה ,
ממוצא אפרו-אמריקאי, עם רסטות וחליפות של אדידס שאפינו אותו.
היו לו עיניים חומות גדולות, אף פרופורציונלי ושפתיים מלאות.
הוא היה נאה, אתלט.
״אני יכול לעזור״ אני מודה שיש לי קראש קטן עליו.
רוב האנשים שהכירו את קאנגלה היו פונים אליי כ״מלווה״ שלו,
אנוואר היה פונה אליי בשמי הפרטי, הוא היה חבר טוב גם עבורי ואהבתי לדבר איתו.
״לא קורה, הוא עוזר רק לי״ קאנגלה כרח יד סביב כתפיי והצמיד אותי אליו בחיוך.
זה היה די מאכזב, אבל לא יכלתי למחות, זה לא היה אפשרות עבורי בתפקידי..
מעבר לזה,לא ציפיתי ליותר ממנו.
בגלל הסיבות הקטנות האלה רציתי כל כך חופש.
הייתי כל כך הרבה זמן רק בתפקיד, לא דיברתי את דעתי ולא התנהגתי בנוחות בשביל הנוחות של קאנגלה.
״בוא״ קאנגלה משלב את ידי בידו ומושך אותי איתו.
אז אני מנפנף לאנוואר בבילבול ונגרר אחריו.
״אתה אוהב גלידות, נכון?
אמרתי לאבא להשקיע במכונה של גלידות וקרטיבים, והיא הגיעה,
אז תבחר מה שתרצה״
הוא נעצר מול המכונה המדוברת ומושיט לי מטבע.
אלו חלק מהפעמים שאני לא מבין אותו..
למה שיעשה דברים כאלה?
אני מכיר את קאנגלה-
הוא לא היה נדיב לאחרים,
גם לא לאנוואר- וזה למרות שהיה עשיר.
״לא, תודה״ אני מניד בראשי.
״אני צריך ללכת להתכונן למבחן״ אני אומר בחיוך מזוייף.
תמיד הייתי קר ומרוחק כלפיו, לא רציתי שיקשר אליי,
אבל הוא נקשר בכול זאת ונראה שהוא לא התכוון להרפות ממני בקרוב.
זה היה מתסכל.
״למה לא? רק תנסה״ הוא מבקש כמעט בהתחננות, ואני מרגיש לא בנוח, לוקח ממנו את המטבע וממהר ללחוץ על גלידה כל שהיא.
הוא ממהר להרים את הגלידה מהמכונה ומוציא אותה מהאריזה, מושיט לי אותה.
אני מכחכח בגרוני, לוקח ממנו את הגלידה ומודה לו.
״לאן אתה רוצה ללכת? לספריה?״ הוא שואל ואני מהנהן בהיסוס.
הוא מחייך אליי ומושך אותי שוב, הפעם לספרייה,
הוא מוציא בשבילי את הכיסא כמו תמיד ולוקח לי את התיק,
מניח אותו לידי.
הוא מתייחס אלי כמו נכה לפעמים, ואני לא יודע איך לקחת את זה..
אני מוציא ספרים בלימודי שפה ומתחיל לקרוא את המשימות,
אני מלקק קצת את הגלידה אבל מהר מבין שאין לי חשק.
״אתה לא מסיים אותה?״ קאנגלה מביט בגלידה אחרי זמן מה,
היא מתחילה להנמס.
״לא יכול״ אני מושיט לו אותה והוא לוקח אותה בחיוך וממשיך מאיפה שסיימתי.
יש לו מבט מוזר על הפנים, כמו תמיד העיניים שלו מסתכלות עליי כאילו ננעצות בי, ויש בהן מה שהוא אפל שתמיד לא אהבתי.
אני משפיל מבט, ממשיך ללמוד ומנסה להתעלם מההעיניים שלו שמחוררות את כולי.
הוא כל כך מוזר אליי,
שמתי לב לזה כבר בהתחלה-
גם ההורים שלו.
הם אמרו שקאנגלה היה ילד מצוברח ולא חברותי,
וכשהגעתי הוא התחיל להשקיע בלימודים, החיוך חזר אליו וככה גם הוא השיג לעצמו חברים.
רציתי להאמין שהוא פשוט היה חסר ביטחון לבד.
אבל לא יכולתי בדיוק להאמין לזה מהרבה סיבות.
הוא נתן לי יותר מידי סיבות להרגיש לא בנוח איתו במשך השנים.
YOU ARE READING
FETISH ( Hebrew )
Romanceנואה מצא את עצמו כלוא בין הטופרים של קאנגלה, אבל לא הבין למה זה קורה לו. גם קאנגלה לא ידע בדיוק למה הוא עושה את מה שהוא עושה בהתחלה.. עד שהוא הבין שהוא התאהב בו.. התאהב קשות.
