היום של המסיבה התחיל כבר לא טוב..
וכשעמדנו לצאת,
ניסיתי לפתוח איתו את מה שמציק לו.
מאז שמלאו לו 19 שנים,
הוא נעשה אפילו מרוחק יותר..
הוא נראה עוד יותר חסר נוחות איתי ולא ניהל איתי שיחות מעבר למה שנדרש.
הוא היה באמת אדיש אליי והייתי אבוד בשלב הזה.
כשהגענו למסיבה, הייתי כבר מצוברח בעצמי,
בזבזתי ארבע שעות בשתיה של כל מיני סוגים של אלכוהול שהיו מדוללים במים,
וגם אחרי כל זה, לא הייתי שיכור, רק עייף.
נעשתי שקט, חושב על זמן ודרך להגיד לו שאני אוהב אותו.
״שב פה, אני אביא לך מים״ הוא הושיב אותי על איזה מיטה בחדר אורחים ריק שמצאנו בבית הזה,
ואז יוצא מהדלת לרגע כשאני בנתיים קם ועובר לספה שממול למיטה, מרגיש בחילה.
נואה חזר עם בקבוק מים ואז פשוט התיישב ליידי פותח לי את בקבוק המים, מושיט לי את הבקבוק אחרי ששפך ממנו קצת על ידו ושטף את פניי בעדינות, מנסה כנראה להקל על ההרגשה שלי.
בהיתי בו, בהיתי בו גם בזמן ששתיתי מים,
הוא בלבל אותי כשדאג לי ככה,
הוא כבש לי את הלב בכול פעם בלי לנסות, רק מהמחוות הקטנות האלה שידעתי שהן חלק מהעבודה שלו, אבל לא יכולתי שלא להשלות את עצמי מרוב שאהבתי אותו.
הוא נראה לא בנוח, עם זאת,
נראה שהמבט שלי היה לו לא נעים.. כמו תמיד.
״אתה מרגיש טוב יותר עכשיו?״ הוא שואל בקול קטן,
בתמורה, מקבל ממני שתיקה, עיניי עדין בוהות בפרצופו בריכוז.
״אולי כדי שנחזיר אותך ל..״ אני קוטע אותו ומצמיד את שפתיי לשלו לרגע,
ואז מתרחק רק סנטימטר,בודק מה התגובה שלו-
וכשהוא לא עושה דבר, אני מתקרב שוב ומנשק אותו הפעם נשיקה עמוקה יותר.
אני לא יכול שלא..
המראה שלו מטריף אותי.
הוא נראה באור העמום שבחדר יותר יפה וזוהר מבדרך כלל ואני מודה שאיבדתי את קור הרוח והעשתונות שלי.
הוא לא מנשק אותי חזרה, מה שמבלבל אותי..
ואני מנסה לקבל ממנו תגובה.. אבל מקבל תגובה אחרת, האחת שלא רציתי.
הוא דוחף אותי ונותן לי סטירה מצלצלת, ככה שהראש שלי עף הצידה מהכוח שהוא משקיע בה.
הוא נראה מזועזע ומבולבל כשהוא קם מהספה ומביט בי בעיניים פעורות בזעזוע טהור.
״למה אתה לא אוהב אותי? נתתי לך הכול״ אני מדבר בקול נמוך, בכאב, מביט למעלה אליו בחוסר הבנה.
הוא לא עונה, נראה מבולבל וכמו תמיד מעביר נושא ברגע שאני מתחיל להיפתח.
״בוא וניקח אותך לבית ״ הוא מרים את בקבוק המים ומחכה שאקום, אבל אני מנסה בכול יכולתי לחזור ולדבר על מה שקרה לרגע, מנסה להיות עדין.
״נואה..בבקשה..״ אני ממלמל ביאוש.
״קום, אתה צריך ללכת לנוח״ הוא יוצא מהחדר ומניף את הדלת שנפתחת באגרסיביות,
משאיר אותי כאוב ומבולבל על הספה.
למה?
למה אתה לא מוכן להסתכל עליי?
למה גם עכשיו אתה כל כך קר ואסוף.. לא נשבר ולא מוכן להראות לי את הצד הרך שלך?
אני יודע שיש לך אחד כזה..
אבל למה אתה לא מוכן לשתף אותו איתי?
YOU ARE READING
FETISH ( Hebrew )
Romanceנואה מצא את עצמו כלוא בין הטופרים של קאנגלה, אבל לא הבין למה זה קורה לו. גם קאנגלה לא ידע בדיוק למה הוא עושה את מה שהוא עושה בהתחלה.. עד שהוא הבין שהוא התאהב בו.. התאהב קשות.
