אמת כואבת

פרק 1

פרק 1:
-נ.מ אריקה-
אף פעם לא אהבתי דשא, הוא אף פעם לא הרגיש לי נעים למגע, הריח שלו לא היה טוב בעיניי במיוחד לא אחרי גשם, מעולם לא הצלחתי להבין את האנשים שאוהבים ריח של דשא וצמחים אחרי גשם. ואם כבר נדבר בכלליות מעולם לא אהבתי צמחים, לא אהבתי לקבל פרחים, הריח שלהם היה מסריח בעיניי והתפזר בכל הבית גורם לי להיחנק. תמיד העדפתי מרפסת על גינה, כדי שלא בטעות יהיה לבעלי לעתיד רעיון של לגדל צמחי תבלין או לעשות דשא בגינה.
אבל ריידן אהב טבע, הוא אהב לקחת אותי לפיקניקים בפארקים כשהוא יושב על דשא ואני עם שמיכה שהוא תמיד דאג שתהיה לו באוטו. הוא גר בבית עם גינה וכשעברתי לגור איתו הוא עשה הכל כדי שלא אביא מישהו מבחוץ שיהרוס אותה וירצף אותה. והוא תמיד הביא לי פרחים, מפלסטיקה בשביל מחווה רומנטית וקיטשית שעם כל אחד אחר יכלה לגרום לי להקיא אבל ההתחשבות שלו גרמה לי להתעלף מבפנים אלף פעם. ריידן היה מיוחד, הזוגיות שלנו הייתה מיוחדת.
-
ירדתי ללמטה אחרי שקולו של ריידן צעק לי מלמטה כבר לפחות חמש פעמים, שנאתי מדרגות, תמיד התעצלתי לרדת אותם ובגלל זה שנאתי את העובדה שהבית של ריידן הוא שתי קומות, ולמרות שתמיד התווכחתי איתו שתמיד יעלה ללמעלה במקום לקרוא לי ללמטה בסופו של דבר מצאתי את עצמי כל פעם מחדש זאת שיורדת ללמטה אליו, אולי כי לא יכלתי לעמוד בפני הקול הגברי והמהמם שלו ואולי בגלל שאני מטבעי סקרנית.
נעמדתי מולו כשידיו מאחורי גבו, הרמתי גבה סקרנית בזמן שהוא סרק את גופי, פיג׳מת הסאטן הלבנה והקצרה שלי שהייתה מקושטת בלבבות שחורים החמיאה לגופי ובו זמנית הדגישה את כל מה ששנאתי בו, שכחתי שסאטן זה בד שמדגיש הכל, לטוב ולרע, חבל שלא נזכרתי בזה כשקניתי אותה.
הוא חייך אליי וסוף סוף החליט לדבר, ״את גרה כאן כבר חודש וכדי לחגוג את המאורע הבאתי לך משהו.״ הוא אמר בחיוך והסתכל עליי, ״ואני חשבתי שנעביר את כל הלילה ואת כל מחר בסקס סוער במיטה אבל שכחתי איזה רומנטיקן אתה.״ אמרתי בציניות בחזרה, הוא חייך בתגובה וסוף סוף חשף את ידיי, ביד אחת הוא החזיקה קופסאת פררו רושה שהיה השוקולד האהוב עליי וביד השנייה הוא החזיק פרחים?.
הסתכלתי עליו בבלבול, כמעט בטוחה שהוא יודע שאני שונאת פרחים ואת הריח שלהם, הוא המשיך להסתכל עליי בחייך בוחן את הבעתי המזועזעת מכך שאנחנו כמעט שנתיים ביחד והוא עדיין לא זוכר שאני שונאת פרחים, ״הם מפלסטיק.״ הוא אמר והושיט אותם לעברי בדרישה שארגיש, מיששתי את הפרחים מרגישה שהם לא אמיתיים ומפזרים ריח של בושם, נשמתי לרווחה ואספתי אותם בין ידיי.
-
חייכתי לנוכח הזיכרון שחימם את ליבי והתחלתי לתלוש דשא לידי, בהבנה מוחלטת שאני יושבת על הדשא, מאמצת לעצמי עוד דברים שהוא אהב ונהג לעשות, כמו שאני נוהגת לעשות מאז שנרצח.
-

חייבת לציין שהבדיחה הקבועה של חברות שלי כשאנחנו יוצאות לחגוג למישהי יום הולדת זה ״הדר תריחי אותה״ ואני כל פעם מחדש נופלת לזה ומריחה את הריח של הפרחים מהזר ומזדעזעת.
מקווה שנהנתם מהפרק, אשמח לקרוא את דעתכם בתגובות.
אוהבת ומעריכה,
הדר❤️.