אמת כואבת

פרק 19

פרק 19:
-נ.מ אריקה-
השחזור שלי נכשל, אולי בגלל שאיבדתי את עצמי במסיבה בווייבטרייב, אולי בגלל הלוקר שהיה בבקתה בדיוק כשבאתי להיכנס אליה, ואולי בגלל שאי אפשר לשחזר ערב שקרה עם מישהו מת.
העייפות גברה עליי ונשכבתי על המיטה, אפילו לא החלפתי את השמלה או הורדתי מעצמי את אל הסיגריות והאלכוהול שדבק בי מהמועדון פשוט נרדמתי.
-
ידיים שחומות ומוכרות עטפו את גופי בחיבוק נעים, ״בוקר טוב.״ קול גברי ומוכר נשמע מאחורי ונשיקה בצוואר העבירה בי צמרמורת נעימה.
״בוקר טוב.״ אמרתי בפינוק, ידיו עזבו אותי והצל של גופו הסתיר את השמש שחדרה בין החריצים בתריסים, תוך שנייה הורמתי בין זרועותיו ובמהירות ערכתי את זרועותיי סביב צווארו מהפחד ליפול.
״מה אתה עושה אני עייפה.״ צעקתי בפינוק, הנחתי את הראש על החזה שלו ועל מתי את עיניי במטרה לתפוס עוד כמה דקות של שינה.
״אנחנו הולכים לשחות.״ הוא אמר בקול משועשע ובחן את תגובתי.
עיניי נפתחו בבת אחת ופתאום נזכרתי מהר מאוד שהלכתי לישון רק עם תחתון וחזייה והוא רק עם בוקסר מה שמסביר את העובדה שהוא לא דאג שנחליף לבגדי ים.
״אבל קר.״ אמרתי כששמעתי את הרוח נושבת בחוץ וגופי הצטמרר מקור עוד לפני שיצאנו לבחוץ.
״כשמתרגלים למים יפסיק להיות לך קר פינוקי.״ הוא הקניט אותי ויצא לבחוץ. הקור שפגע בגופי היה אכזרי, היינו באמצע החורף וזה הרגיש כאילו עוד שנייה עומד לרדת שלג או לפחות גשם, אבל הייתה רק רוח שפגעה בגופנו וגרמה לעצים סביבנו להשתולל ולעשות רעש.
״לא בוא נחזור לבפנים ונשתה משהו חם נתכרבל ונראה סרט, לפני שנחטוף דלקת ריאות.״ אמרתי כשהרגשתי את גופי רועד בין ידיו והצמדתי לעורו שהקרין חום למרות הקור שהיה בחוץ.
״דיי אריקה אני רוצה קצת להיכנס לאגם.״ הוא אמר ונכנס לאגם כשאני בין זרועותיו.
המים הקרירים של האגם נגעו בגופי וגרמו לשיניי לנקוש, הוא הוריד אותי מבין ידיו והעמיד אותי במים הקפואים, מחבק אותי אליו כשידיו עוברות על ידיי בנסיון לחמם אותי מעט.
עברו כמה דקות והתרגלתי לקור של המים, היה לי יותר קר כשהוצאתי את גופי מהמים אז העדפתי להישאר בפנים.
הלכנו באגם מחובקים ומדי פעם שפתיו פגשו בשפתיי בהתגרות עד שנשכתי אותו אליי לנשיקה עמוקה.
התנתקנו אך נשארנו קרובים, הוא הסתכל בעיניי וניצות קטן עבר בהן, ״אני אוהב אותך.״ הוא אמר בחמימות וחייך אליי את החיול המדבק שלו שחשף את השיניים הלבנות והישרות שלו.
״ואני אוהבת אותך.״ אמרתי בחיוך רחב והסתכלתי בעיניו החומות אפורות שנצצו בשמחה.
דמות גופו הלכה ונעלמה מבין ידיי, וכשניסיתי לתפוס אותו לא הצלחתי, ידיו כבר לא חיבקו אותי.
הסתכלתי על מיי האגם שהפכו מצלולים לאדומים, אדומים מהדם של ריידן שכיסה את ידיי.
-
התעוררתי בבהלה, זיעה קרה כיסתה את גופי וידיי רעדו באימה כשהסתכלתי עליהן ובחנתי אותן מכל פינה במטרה לבדוק שאין עליהן שום טיפה של דם.
נשמתי עמוק והסתכלתי לתקרה נותנת לגוף שלי להירגע, ״המוות שלך רודף אותי גם בחלומות.״ מילמלתי לעצמי ונפלתי על המיטה באפיסת כוחות.
-
אז אני בכלל בדרך להתגייס כשזה עולה. אני אתגעגע מאוד ואשתדל עדיין לעלות פרקים בקצב. את העמוד שלי באינסטגרם השארתי בידיים הכי טובות שיכולות להיות. מראש תודה ענקית הילה וליאור על זה, אתן יודעות כמה זה חשוב לי אבל אתן לא יודעת עד כמה!. אוהבת אתכן מאוד❤️.
מקווה שנהנתם מהפרק אשמח לקרוא את דעתכם בתגובות.
אוהבת ומעריכה,
הדר❤️