אמת כואבת

פרק 16

פרק 16:
-נ.מ אריקה-
״אריקה בל, ספרי לי על הלילה שבו ריידן ג׳ונס נרצח.״ החוקר ביקש בישירות, הולך ישירות לנושא, הפעם בלי שאלות על הרקע שלי בניגוד לפעם הקודמת, לפחות בנתיים.
״אין לי מה לספר, הייתי בבקתה של ריידן, הלכתי בסביבות 10 בלילה לבית, התקלחתי ונכנסתי למיטה במטרה לנסות לישון אבל לא הצלחתי והדבר הבא שקרה זה שהתקשרתי וזימנתם אותי לחקירה הראשונה.״ אמרתי בקצרה, משועממת ובנסיון לא לפרט יותר מדי מידע, השוטרת כתבה מספר דברים על הדף אך הפעם היא לא נתנה לי לראות מה כתבה.
״אז אני לא מבין, פעם אחת את אומרת יצאת ב11 בלילה משם פעם אחת בעשר וחצי ופעם אחת בעשר אולי כדאי שתסגרי עם עצמך על שעה.״ החוקר עקץ אותי במבט רציני, גורם לי להבין שאני לאט לאט רק מפילה את עצמי יותר כשאני נותנת גרסאות שונות, אבל אפילו אני לא הבנתי איך בן אדם מסוגל לזכור את כל הפרטים הקטנים האלה.
״את אומרת שאף אחד לא ראה כשיצאת מהבקתה או כשהגעת לבית, האם את ראית משהו חשוד בסביבה של הבקתה כשיצאת ממנה?״ השוטר שאל בישירות.
״הבקתה באמצע היער להגיע לשם זה מסובך, צריך שיהיה מישהו שמעכיר את המקום ממש טוב, אבל אני לא זוכרת שראיתי משהו חשוד באותו לילה, היער מפחיד בלילה כמובן, אבל לא ראיתי איזה אדם מסביבי שיצאתי או פרט חשוד שיכול לעזור למצוא את הרוצח, יכול להיות שהוא פשוט בא אחרי שאני הלכתי.״ אמרתי בקצרה מעלה השערה אבל ידעתי שכל עוד האליבי שלי לא יאומת אני לא ארד מעניין החשודה בקרוב.
״את ידעת שיש מצלמות בחלק מהבקתה? לדוגמא בסלון ובמטבח?״ החוקר המשיך לשאול.
״כן ריידן אמר לי פעם אחת שזה אמצעי בטיחות.״ עניתי.
״מוזר שדווקא באותו ערב החומר מהמצלמות של השעות האחרונות בחייו של ריידן ג׳ונס נמחקו.״ השוטר אמר ברצינות מוחלטת.
״איזה סיבה את יכולה לעלות בדעתך שמישהו ירצח את ריידן ג׳ונס?״ הוא המשיך לשאול שאלות שהרגישו לי יותר חקירה על ריידן מאשר חקירה בנסיון לבדוק אם אני באמת הרוצחת, אבל כל עוד הם ירדו ממני בעזרת זה אני אענה על כל שאלה כזו.
״אני לא יודעת, ריידן מעולם לא סיפר לי אם יש מישהו שירצה לפגוע בו, הוא אהב להשאיר את חיי העבודה בעבודה ואת חייו הפרטיים בחייו הפרטיים, לא אהב לערבב, כך שיכול להיות שמישהו מהעבודה ירצה לפגוע בו. חוץ מזה שיש לו הרבה כסף, שמעתי כבר על מקרים שרצחו מישהו בשביל הכסף שלו, אולי זה שוד שהשתבש אני באמת לא יודעת.״ אמרתי שוב מנסה לעלות השערות לשוטרים, חשבתי שאם אתן להם אופציות אחרות הם ירדו ממני, גיליתי שאני גורמת בדיוק ההפך.
״גם את לא בדיוק אמידה כספית כפי שסיפרת לנו, את עובדת בכמה עבודות בנסיון לממן לימודים.״ הוא אמר והסתכל עליי מחכה לתגובתי בנושא, ולאט לאט הבנתי שאני מפילה את עצמי בפח.
״ריידן תמיד הציע לי כסך והציע לקנות לי דברים, הוא אפילו הציע לממן לי את הלימודים ושאחזיר לו מאוחר יותר כשיהיה לי כסף, מעולם לא נתתי לו, אני עובדת בשביל הכסף הזה אני לא צריכה נדבות מאך אחד ובטח לא להיות חייבת לאף אחד.״ אמרתי בטוחה בעצמי.
״אז את טוענת שמסובך להגיע לבקתה וצריך להכיר את המקום טוב ושאת מכירה את המקום, שאף אחד לא יכול להעיד על כך שחזרת לבית, שחזרת מדרכים צדדיות כך שלא נראה אותך במצלמות בדרכים ראשיות ושאת ידעת על המצלמות שיש במקומות מסויימים בבקתה שדווקא השעות האחרונות שהיית אצל ריידן נמחקו מהן.״ החוקר בחן אותי ואת תגובתי, ואני בטוחה שהדם ירד לי מהפנים, מישהו מנסה להפיל אותי וידעתי את זה. הוא הנהן בראשו לעבר השוטרת שרשמה הכל על הדף שהסתירה ממני כי משכה אותו יותר לכיוונה.
בקלסר היו חוצצים רבים ועל כל חוצץ היה שם, המזל שלי הוא שמעבר לראייה שש שש שלי גם ידעתי לקרוא מהצד ואפילו הפוך אז התחלתי לשנן את השמות שראיתי בראשי, אולי יגיע היום ואצטרך להשתמש בשמות האלה, ׳סאם ג׳קסון, ניקול בראון, מארק וואייט, ניק ת׳ומס, אן רוברט, קלי תומפסון וצ׳ייס מילר׳, ואותם שמות הדהדו בראשי שוב ושוב ללא הפסקה, גם כשהובילו אותי לתא המעצר וגם כששיחררו אותי ממנו בערבות אנונימית.
-
מקווה שנהנתם מהפרק, אשמח לקרוא את דעתכם בתגובות.
אוהבת ומעריכה,
הדר❤️