פרק 4

182 17 7
                                    

פרק 4:
-נ.מ אריקה-
כל חיי אהבתי לעבוד, לצאת מהבית ומהחדר שסגר עליי והעיק עליי, אולי כי המשפחה שלי הייתה הרוסה מהיסוד שזה גרם לקירות לשדר את ההרס הזה אליי וכדי שזה לא יפגע בי ויכנס לתוכי עשיתי הכל כדי לא להיות שם הרבה, השינה שם הספיקה לי. אבל אני מניחה שההרס חדר אליי כי ברגע שהפסקתי לעבוד החיים שלי רק הסתבכו.
-
את הימים שלא העברתי בבייביסיטר העברתי במסעדה שעבדתי בה מאז שלמדתי בתיכון רק שאז עשיתי משמרות ערב אבל הפעם הקפדתי על משמרות בוקר, במטרה להתקל באנשים פחות חופרים ומציקים עם בקשות הזויות אבל בעיקר בגלל שהעומס היה בערבים.
לאכול ארוחת בוקר במסעדה יוקרתית לא היה דבר שהוא חובה אבל ארוחת ערב במסעדה יוקרתית זה היה חובה בשביל אנשים שכסף בשבילם זה דבר שולי, במיוחד בגלל שיש להם יותר מדי ממנו.
את הכרטיס עובד שלי העברתי כבר לפני שעה וחצי והמסעדה הרחבת ידיים שבבקרים רק הקומה הראשונה שלה הייתה פתוחה כבר הייתה ברובה מלאה.
הנוף הרגיל של גברים ונשים בחליפה יוקרתית או בשמלות ממותגות מילא את המסעדה מכל עבר ואף מלצר לא נעצר לרגע בהתרוצצויות מלקוח ללקוח במטרה לספק את שביעות רצונם בצורה הטובה ביותר כדי שיחזרו לכאן שוב.
נעמדתי ליד הקופה מעבירה כרטיסי אשראי של לקוחות שסיימו לאכול ומחכה להזמנות של שאר השולחנות שהייתי אחראית עליהם. כשסיימתי את העבדת הכרטיסים והחזרתי אותם לבעליהם בחנתי את המסעדה ואת היושבים בה בידיעה שלעולם לא אהיה כמוהם.
באתי מבית שכסף בו זה הדבר החשוב ביותר ולא מבזבזים אותו על מותריות שכאלה, כל עוד אפשר לעשות קניות וחשבון הגז שולם היינו מכינים אוכל בבית ואם אין אפשרות אז לא לאכול זאת האופציה השנייה.
מבטי נעצר על שולחן צדדי שבו ישבו ארבעה גברים בחליפות ועליהן נמרחות ארבע בנות בשמלות יוקרתיות אך מינימאליות. על שולחנם לא היה אוכל ורק תפריטים שאפילו לא עיינו בהם היו עליו, כנראה מהעבודה שהם היו עסוקים בויכוח סוער שמנע מהם להתעסק במטרה של שמה באים בבוקר למסעדה, כדי לאכול ארוחת בוקר. כנראה שהשיחה התפוצצה במהירות כי אחד מהגברים שישבו בשולחן קם ממנו בעצבים ובכך מעיף מעליו את הבחורה שנמרחה עליו ויצא לבחוץ.
המשכתי להסתכל לכיוונו בסקרנות, הוא הוציא סיגריה ועישן אותה בנסיון להרגיע את עצמו, מה שכנראה עבד כי כשחזר למסעדה ומבטי ליווה אותו לשולחן הוא התיישב ברוגע ואותם גברים הזמינו אוכל.
מהצד היה ניתן לחשוב שהם אנשים תרבותיים שבאו להנות מארוחת בוקר נחמדה ושלא נוטים לדבר בזמן האוכל, אבל מי שכמוני ראה אותם קודם ואת הריב שהיה שם היה מבין ששקט שם בגלל הויכוח הסוער שהיה ביניהם רק לפני רגעים ספורים.
וכשהם סיימו לאכול והזמינו חשבון, פניו של אותו גבר שיצא לעשן בחוץ כדי להירגע נגלו לפניי, והופתעתי לגלות שזה אח של רייצ׳ל, תמיד ידעתי שהמשפחה שלהם עשירה אבל לא ברמות האלה, הסקרנות לגלות מה הוא עושה בחייו עלתה. לי אבל ידעתי שאולי כדאי להתחיל מהדבר החשוב ביותר, השם שלו.
-
אני בתקופה ממש עמוסה מנסה למצוא זמן לכתוב ולעלות פרקים.
מקווה שנהנתם מהפרק.
אוהבת ומעריכה,
הדר❤️.

אמת כואבתWhere stories live. Discover now