אמת כואבת

פרק 18

פרק 18:
-נ.מ אריקה-
הכל היה מבולבל עבורי, וידעתי שאני חייבת למצוא נקודה בה אני צריכה להתחיל, אז חזרתי למקום שבו הכל קרה, תקראו לי משוגעת, אבל הרגשתי שאני חייבת לשחזר כל פרט מאותו ערב שהסתיים במוות של ריידן.
התלבשתי באותה שמלת סאטן אדומה על גבול הכתומה שלבשתי באותה ערב, היא הייתה מיני ונצמדה למותן שלי ואז נפתחה מעט בחצאית אוורירית כדי שלא אחנק למוות בזמן שארקוד, אהבתי שמלות מתוחכמות כאלה, מעולם לא התחברתי לשמלות סאטן שכולן שמו שכללו שמלה רחבה ונפילה של השמלה באזור החזה שיצרה מחשוף עדין, אהבתי תחכום שאנשים לא חשבו עליו קודם, וזה בדיוק מה שהפך את השמלה הזאת למיוחדת.
מועדון הווייבטרייב התאים לשם שלו באופן מושלם, הייתה בו אווירה חמימה שהזכירה את הטבע, ולא היה שם אחד שלא רקד, כי לא הייתה אפילו ספת ישיבה אחת במקום, רצית לשתות? תשתה בעמידה ותחזור לרקוד ברחבה, או שתרקוד תוך כדי שאתה שותה את אף אחד לא יעניין אם נשפך עליו אלכוהול. ומה שהכי אהבתי במועדון הזה זה שלמרות שאתה לא מכיר אף אחד אתה חבר של כולם, רוקד עם כולם, מדבר עם כולם ושותה עם כולם, וויב שתמצאו רק במועדון הווייבטרייב.
אז חזרתי לשם, בחנתי את המועדון שהיה מפוצץ עד אפס מקום וכולם בו רקדו באווירה משגעת, ורק מועדון כמו זה יכול לגרום לי לשכוח שאני חשודה ברצח של בן הזוג שלי ושבאתי למועדון בשביל לשחזר את הלילה האחרון בו ראיתי אותו, השתלבתי כל כך מהר בריקודים, נצמדתי והחלפתי כל כך הרבה בנים, ולאף אחד מהם לא נתתי אפילו את האופציה לקחת אותי לקומה השנייה שהייתה מלאה בחדרי מיטות מהסרטים שהיו מסריחים מרוב סקס טהור של אנשים שיצאו לבלות בלי לדפוק לאף אחד חשבון.
אז איבדתי את עצמי, לשעה, שעתיים, שלוש, ומזל שבאתי על סניקרס ולא עם עקבים, כי אחרי פעם אחת שאת כאן עם עקבים את מבינה שזה לא אפשרי לרקוד ככה, ושאף אחד לא יסתכל עלייך עקום אם תהיי עם שמלת מיני בוהקת וסניקרס מלוכלכות מרוב ריקודים, כי לאף אחד לא באמת אכפת.
ואת רוקדת ומשתגעת, צורחת שירים ממעמקי הגרון, מתחככת בבנים, ואפילו בבנות, בונה חברויות שיום למחרת ישכחו, ואת אפילו לא צריכה לשתות כדי להרגיש שיכורה ולהיות בראש.
וכשהתעוררתי על החיים שלי, ונזכרתי בשביל מה באתי, יצאתי מהמועדון מעט מסוחררת, סחרור של הנאה אמיתית שזרם לי בורידים, כי שום אלכוהול וסמים לא זרמו שם.
ועליתי על הקיה פיקנטו הלבנה שלי, ונסעתי ליער שבאביב שהתחיל לתת את אותותיו הפך ליפה יותר ממה שהיה בכל פעם שהייתי בו, ואולי זה מההרגשה שזרמה לי בגוף בגלל מועדון הווייבטרייב שרק הוא יכול להשאיר אותך בהנאה מטורפת גם אחרי שיצאת ממנו ממזמן, רק מי שניסה יודע שזו הרגשה שיכולה להישאר לימים שלמים אחרי ולהפוך להתמכרות אמיתית התמכרות יותר גדולה מהסמים שעוברים שם בין אנשים, כי הסם האמיתי זה המקום.
וכשהסתכלתי מרחוק על האגם שבו בילינו את רוב הזמן שהיינו בבקתה דחף בלתי מוסבר להיכנס אליו ולהרגיש את מימיו הקרירים בפעם האחרונה נכנס בי, אז הלכתי לבקתה במטרה למצוא בגד ים, עברתי את סרט המשטרה וניסיתי להתעלם מהדם היבש שהיה מרוח על הקירות והרצפה וזאת כנראה הייתה טעות כי החוקר שהכרתי את פניו טוב מדי נמצא שם, כאילו הוא חיכה לי, או שאני סתם פרנואידית והוא ככל הנראה בא לאסוף ראיות נוספות, ״אסור לך להיות פה.״ הוא אמר בקול מעוצבן ובחן את פניי לפני שהוסיף את המשפט הבא, ״במיוחד לא כשאת החשודה העיקרית אריקה.״ אמר וגרם לי לסובב לו את גבי ולחזור על עקבותיי, גם ככה השחזור של אותו לילה לא יכול לקרות, הרי אני לא יכולה לעשות סקס עם גופה.
-
תתנהגו יפה לפרק האהוב עליי בסיפור חברים.
מקווה שתהנו מהפרק ושתרגישו את ההרגשה שלי ממנו כל פעם כשאני קוראת אותו.
אשמח מאוד לקרוא את דעתכם בתגובות.
אוהבת ומעריכה,
הדר❤️