פרק 43

61 7 6
                                    

פרק 43:
-נ.מ אריקה-
לקחתי את הדפים על ניקול וקרעתי אותם בעצבים מפזרת חתיכות מייר על הרצפה ובלב מבטיחה לעצמי שארים אותם אחר ככל.
״היי היי מה את עושה.״ צ׳ייס אמר ועצר אותי, לוקח את חפיסת הניירות שעמדתי לקרוע לגזרים הפעם. ״אנחנו לא צריכים את זה שמעת אותה היא לא תספר לנו כלום, יכול להיות שלבחורה הזאת יש את מה שיציל אותי מלהיות בכלא כל החיים אבל היא תשמור את זה לעצמה ותשאיר את זה כחידה.״ אמרתי בעצבים מאכילה את עצמי סרטים על מה היא יודעת וכמה זה אולי יכל להציל אותי מכלא.
״אני מאמין שבסוף היא תישבר ותספר לנו, אני לא בטוח מה יש לה לספר אבל זה יקרה בסוף.״ הוא אמר והוביל אותי לישיבה על הכורסא.
דמעות התחילו לרדת מעיניי, כל הבכי שהחזקתי כל התקופה הזאת, כל הדמעות שלא הסכמתי שירדו יצאו בבת אחת, התסכול מכל התקופה הזאת הגיע לקיצו, ואני הרגשתי את השעון מתקתק ואת רעש סורגי הכלא מצלצל באוזניי כבר.
צ׳ייס הגיש לי כוס מים והתיישב על ידי, הנחתי את ראשי על כתפו והתחלתי למרר בבכי.
״הכל יהיה בסדר, תנוחי יום יומיים ונמשיך, את צריכה הפוגה מכל זה קצת.״ צ׳ייס אמר ושיחק בשיערי בנסיון להרגיע אותי, הקרבה אליו הרגישה כל כך שגויה וכל כך טובה בו זמנית.
״יום יומיים יכולים להיות כל מה שהמשטרה תצטרך כדי להכניס אותי לכלא, אני מרגישה שכל יום זה היום האחרון בו אוכל להתהלך חופשי על האדמה, אני הולכת לישון בפחד כל יום, פחד מהבוקר שיגיעו השוטרים לקחת אותי והפעם בלי שאחזור, פחד שלא אזכה לעשות את כל מה שחלמתי עליו כל חיי כי אהיה בכלא, שלא אלמד, שלא אתחתן, שלא אביא ילדים. תמיד חלמתי להיות אמא. ואפילו לא אוכל להנות עוד מהדברים הקטנים, מלעשות הליכה על שפת הים, מלראות את הזריחה, מלצאת למועדונים, מלעשות קניות בסופר. אני מרגישה על זמן קצוב כל הזמן, כאילו לא משנה מה יקרה אני אסיים בכלא, מי אומר שבגלל נצליח להוכיח שאני לא אשמה, שנמצא את האשם, אני אומרת תודה כל יום על עוד יום שחייתי בו בחופשיות ומתפללת שהיום שאחרי יהיה כמו זה.״ אמרתי וליבי התמלא בכאב, כאב פיזי שהשפיע על כל כולי, שגרם לי רק לרצות להתקפל במיטה לכדור ולא לצאת מבין השמיכות לעולם.
צ׳ייס היה שם, חיבק, הגיש טישו, נתן מים, נישק את ראשי, והצמיד אותי אליו יותר כל פעם שהיבבות שלי התגברו הוא לא דיבר, אבל אמר כל כך הרבה. לפעמים העזרה הכי טובה היא שתיקה, התמיכה שהכי הייתי צריכה זו זאת. לבכות בחופשיות בלי שאפחד שישפטו אותי, לפתוח את הלב שלי בפני בן אדם ולהראות שזה לא רק כדי למצוא מי עשה את זה לבן אדם שחשבתי שהוא אהבת חיי, בן אדם שבבירור לא חשב את זה עליי, אלא כדי שאוכל להמשיך לחיות חיים חופשיים.
-
מקווה שנהנתם אשמח לקרוא את דעתכם בתגובות.
אוהבת ומעריכה,
הדר❤️

אמת כואבתWhere stories live. Discover now