אמת כואבת

פרק 35

פרק 35:
-נ.מ אריקה-
שתיתי עד שהראש שלי הסתובב, אך פעם לא אהבתי לאבד אותו לגמרי, אהבתי את תחושת השיכרות אבל לא כשהיא הרסנית וגורמת לי לרצות להקיא, את השלב שאני יכולה להגיד שטויות ולזכור אותם יום אחרי.
״בסוף הוא התברר כבוגד.״ אמרתי ונכנסתי עמוקות, מסתכלת על צ׳ייס שכבר סיים את כוס הוויסקי השלישית שלו ומזג את הרביעית מוזג לי גם כאשר סיימתי את השנייה לפני רגע.
״אל תקחי קשה מדי, אל תצפי מבני אדם להיות טובים, הגונים, ישרים או נאמנים. זה יחסוך לך אכזבות.״ הוא אמר בזמן שעירבב את הוויסקי בכוס בתנועות יד עדינות, שתיתי חלק מהוויסקי שמזג לי לפני שהנה לי בהסכמה.
עיניי חלפו על פניו, התמקדו בעיניו, ירדו לשפתיו ואז לגופו. הם עקבו אחרי מתארי גופו המלווה שיכלתי לראות דרך המכופתרת הסגורה שלבש ועברו לידו שעדיין סיבבה את המשקה בעדינות, יד שגרמה לי לחשוב איך היא תרגיש כשתעבור על גופי. מחשבה מלוכלכת שעברה לי בראש רק בגלל שאני שיכורה ובגלל שלא שכבתי עם אך אחד מאז שריידן מת. ידעתי שאני חייבת לשחרר לחצים אבל סטוץ לא יראה טוב כל כך מהר במיוחד לא כשמאשימים אותי ברצח.
״יש בך עומק שאני עדיין לא מצליחה להבין עד הסוף.״ אמרתי אחרי שהעפתי הצידה את המחשבות המלוכלכות על צ׳ייס כמה שרק יכלתי, לפני שיתחילו להתפזר ואני אעשה שטויות עם האלכוהול שזורם בדמי.
״לא חושב שמישהו אי פעם הצליח.״ הוא אמר בקריצה וסוף סוף לגם את הוויסקי בלגימה אחת, חיקיתי אותו וסיימתי את מה שהיה בעובי, מרגישה את הערפול הקדוש שאהבתי מכל.
רעש מצת נדלק גרם לי לפקוח את עיניי שאפילו לא שמתי לב שהעצמי מהערפול שגרם לי האלכוהול, הסיגריה שהוחזקה בין שפתיו של צ׳ייס גרמה לו להיראות מושל יותר ולצד האפל שבכל זאת יש לו טיפה לצאת החוצה. הוא התענג על בסיגריה, שואף את העשן לריאות ונושף אותו כאילו מוריד משקולת מהכתפיים.
התרוממתי מכיסאי ועברתי לצד שלו בשולחן, העברתי את ידי על זרועו בפלרטטנות שבבירור הייתה בגלל האלכוהול, עורו מעט סמ״ר תחת מגעי, מבהיר לי שלא רק לי יש מחשבות מלוכלכות כלפי אדם שבקושי הכרתי.
המשכתי להעביר את ידיי עד שהגעתי לעורפו והחלטתי לרדת לכיוון החזה שלו ובטנו מתקדמת לאט לאט עם ידי לגבול שאם נחצה לא תהיה דרך חזרה, לא נוכל להמשיך לעבוד ביחד על החקירה.
הסיגריה נגמרה, רק נשימותינו הכבדות נשמעו בחדר מביעות את התשוקה שלא נוכל להגיד במילים ושיש לנו אומץ לבטא רק כשאנחנו שיכורים, צ׳ייס בהחלט אחד הגברים היותר מושכים שפגשתי בחיי. ידו הלכה אחורנית והתחילה לזוז על מותני החול ושוב, גורמת לצמרמורות ולחמימות נעימה שלא הרגשתי זמן רב לחלוף בגופי.
כמה דקות עברו כשאנחנו ממשיכים כך עד שהתפקחתי מעט והתרחקתי, משאירה את צ׳ייס שהיה יותר שיכור ממני מבולבל מעט ממה שקרה. נעמדתי שוב מצידו השני של השולחן כשצ׳ייס החזיר את הבקבוק למקום והתרומם על רגליו.
״הילד מחכה לי אני צריך לחזור לבית בואי נלך.״ הוא אמר מגלה פרט לגביו שלא הייתי מגלה לולא היה שיכור וגורם לשאלות שלא רציתי לשאול לצוץ במוחי.
-
אחד מהפרקים שאני יותר אוהבת בסיפור.
מקווה שנהנתם מהפרק.
אשמח לקרוא את דעתכם בתגובות.
אוהבת ומעריכה,
הדר❤️