אמת כואבת

פרק 14

פרק 14:
-נ.מ אריקה-
השבוע שעבר מאז החקירה שלי עבר לאט, אולי כי כל הזמן חיכיתי לחדשות שלא הגיעו ואולי כי לא מילאתי אותו מספיק, הרי בייביסיטרים הפסקתי ולמסעדה הלכתי למשמרות מועטות, כאלה שיספיקו לי בשכר בדיוק לשלם את השכר דירה.
השיחת טלפון מהמשטרה שזימנה אותי לחקירה נוספת הגיעה בדיוק שבוע ויומיים אחרי החקירה הראשונה שלי.
אז מיהרתי לתחנה בדיוק כמו פעם קודמת, והוכנס לי לאותו חדר חקירות בדיוק כמו פעם קודמת, אותו חוקר, אותה שוטרת, הבנתי שהוא כנראה החוקר המרכזי שחוקר את המקרה והיא העוזרת הקבועה שלו.
״אריקה תודה שהגעת שוב.״ הוא אמר והרים את קנקן המים מוזג לכוס פלסטיק ומושיט לעברי, שתיתי לגימה קטנה כדי להיות מנומסת והנחתי אותה על השולחן, לא חיבבתי מים, זה היה כל כך חסר טעם שלא נהניתי לשתות את זה.
השוטרת פתחה את התיקייה וכתבה בראש הדף ׳עדות(2)- אריקה בל׳ ורק אז החוקר התחיל בשאלות.
״אז אריקה אנחנו רק רוצים לסגור דברים מבחינת החקירה הקודמת ואולי אפילו לגלות עוד פרטים שיעזרו לנו לחקירה.״ השוטר אמר, ״אני מזכיר שאת יכולה לבקש עורך דין אם תרצי.״ הוא הוסיף.
״אין צורך בעורך דין בואו נתחיל.״ אמרתי במהירות להוטה לעזור בכל דרך.
״אז באותו לילה הייתם בבקתה ביחד נכון?״ הוא שאל ואני הסכמתי. ״היה עוד מישהו איתכם או רק שניכם שם?״ הוא המשיך.
״לא, הבקתה זה המקום של שנינו מעולם לא ראיתי עוד אנשים שם אבל יכול להיות שהוא הביא לשם אנשים כשלא הייתי או לפני שהיינו ביחד אני באמת לא יודעת.״ אמרתי והוא הנהנו לכיווני נותן לשוטרת לסיים לכתוב וחוזר להביט בי.
״ואמרת שיצאת ממנו בשעה..״ הוא אמר וחיכה שאשלים אותו. ״בסביבות 10 וחצי אני חושבת.״ אמרתי לא בטוחה בעצמי, זיכרון מעולם לא היה הצד החזק שלי.
״איך חזרת לבית?״ הוא המשיך.
״ברכב שלי, קיה פיקנטו לבנה, באנו איתה לשם וסיכמנו שאני אחזור איתה לבית והוא בבוקר יסע במונית.״ אמרתי.
״ואיך נסעת, בכבישים ראשיים?״ הוא המשיך.
״לא, ריידן הראה לי דרך צדדית שדרכה אני יכולה להגיע בזמן קצר יותר לבית, בדרכים ראשיות זה לוקח זמן.״ אמרתי והסברתי את עצמי ואת הדרך שבה נסעתי כשביקש.
״מה היה הרושם הראשוני שלך על ריידן?״ הוא שאל מנסה להבין את האופי של ריידן אני מניחה.
״לא כל כך טוב.״ צחקתי קלות והוספתי במהירות, ״שמרתי על אחותו הקטנה והוא היה איור להחליף אותי בחצות אל הוא הגיע בשעות הבוקר המוקדמות ושרף לי את כל הלילה, אומנם נרדמתי שם אבל יש הבדל בין לישון במיטה שלך בבית שלך לבין לישון בישיבה על ספה בבית של מי שאת עושה לה בייביסיטר.״ אמרתי בחיוך נזכרת במפגש הראשוני שלי עם ריידן.
״אז הפעם הראשונה לא התחילה בטוב ואז איך בעצם נהייתם זוג?״ הוא שאל במבט מסוקרן, מרגיש כאילו הוא כמעט עלה על משהו.
״לא בדיוק דיברנו בפעם הראשונה, אחר כך יצא שהיינו באותו מועדון, שנינו היינו שיכורים ורקדנו ביחד, לפנות בוקר יצאתי לבחוץ והוא יצא אחרי והסתכלנו על הזריחה, הוא יכל ללכת בכל רגע, הוא חשב שאני מוזרה, אבל הוא נשאר, לא כי הוא חשב שאחר כך הוא יקבל ממני משהו, הוא אמר שהניצוץ שהיה לי בעיניים כשראיתי את הזריחה האיר אותו והוא רצה לראות את הניצוץ הזה לנצח, זה מה שהוא אמר כששאלתי אותו פעם באחת השיחות שלנו.״ אמרתי בחיוך כשזכרונות מריידן הציפו את ראשי, השוטר הנהן לכיווני ואמר שאני משוחררת לבית אז הלכתי, כשזכרונות מתוקים תוקפים אותי מכל מקום, ואני מחייכת בטיפשות על זכרונות מבן אדם שלא קיים יותר.
-
התגעגעתי ללעלות לכם פרקים אבל הייתי חייבת את השבוע בחו״ל כדי לנשום שבועיים לפני הגיוס😭.
מקווה מאוד שנהנתם מהפרק ואנחנו הולכות ומתקרבות לפרקים המעניינים באמת.
אשמח לקרוא את דעתכם בתגובות.
אוהבת ומעריכה,
הדר❤️