אמת כואבת

פרק 29

פרק 29:
-נ.מ אריקה-
אהבתי אותו.
אהבתי את מי שהיה כמו אח בשביל הבן אדם שהיה לתקופה ארוכה הסיבה שבגללה נשמתי.
אהבתי את מי שתמך בו ועמד לצידו כל החיים ולא שיחרר לרגע.
אהבתי אותו בגלל שידעתי שכמוני הוא מתגעגע לריידן ממעמקי נפשו, שהוא רוצה צדק כמוני ואולי אפילו יותר.
״הוא היה אהוב על ידי כולם, כשאני הייתי הפחות חברותי הוא היה גורר אותי אחריו למקומות ובכך גורם לי להכיר אנשים שהפכו להיות החברים הכי טובים שלי ביחד איתו.״ צ׳ייס אמר בחמימות חושב על זיכרון מפעם עוד לפני שהכל היה מסובך, וידעתי את זה. ראיתי את החיוך על פניו, את העיניים הנוצצות, את המבט המרוחק, הוא כבר לא מדבר אליי, הוא מדבר אל ריידן בראשו, כאילו מספר לריידן על זיכרון ישן של שניהם כשהיו קטנים יותר.
״בפעם הראשונה שיצאנו הייתי כל כך אבוד, מי ידע מה עושים במועדונים ולא הייתי הבן אדם שאוהב לדפוק את הראש, הפריק קונטרול שלי מעולם לא נתן לי להתקרב לאלכוהול מהחשש לאבד את עצמי בתוכו.״ הוא אמר ונעצר מוזג לעצמו וויסקי כמסביר לי שכבר ממזמן הוא לא הבן אדם שמפחד לאבד שליטה על החיים.
״ריידן היה ההפך, הוא והאלכוהול היו חברים טובים כבר מגיל 16 כשעוד הוא היה משכנע אנשים ברחוב לקנות לו אלכוהול כי אף פעם לא נראינו מבוגרים תמיד נראינו בגיליונו ולשקר למוכרים היה קשה יותר מאיך שמוכרים לנוער היום.״ הוא אמר ולקח לגימה.
״נכנסנו לאיזה מועדון שהיה נראה חצי מתפרק, הקירות היו מקולפים ועל חלקם החיצוני היה גרפיטי, הספות עור היו חצי מקולפות והבר היה נראה כל כך ישן שזה גרם לי לחשוב שהאלכוהול בטוח יהיה מקולקל.
אבל ריידן היה כל כך חדור מטרה, הוא בא בשביל להנות אבל במיוחד כדי להוכיח לי שגם אני מסוגל להנות, ובעיקר להוציא אותי משליטה. היינו בני 18 לא ידענו כלום מהחיים שלנו לא היו לנו בעיות, לפחות לא לי, לריידן תמיד היה מסובך יותר. נשארנו שם עד אור הבוקר, וחזרנו לשם כל פעם מחדש, עד שהחברה התחילה להפריד בינינו עדיין היינו חוזרים לשם. תסמכי עליי האלכוהול לא היה מקולקל הוא היה בין המשובחים שטעמתי.״ צ׳ייס אמר גורם לי לצחוק קצת ממילותיו ולהכיר את ריידן הנער שהיה חסר מעצורים וחסר שליטה, בדיוק כמו שהכרתי אותו.
״היינו יוצאים, שותים, לפעמים ריידן היה גורם לי לעשן איתו ג׳וינט אבל תמיד העדפתי את הסיגריות כשלריידן לא היה אכפת להתנסות בכל סוג של סמים. היינו מסיימים את הערב גמורים ומסופקים, ספק מההנאה ביחד ספק מהזיונים בשירותים, אבל תמיד היינו חוזרים ביחד, אם זה במונית או אם זה עם החבר שהיה תמיד המלווה על האוטו, כי תמיד לא נפלנו בהגרלות.״ הוא אמר ממשיך לספר כשעיניו מתמלאות נוסטלגיה מטורפת.
״אני צריך ללכת לשם מתישהו, לסגור מעגל.״ הוא ממלמל בינו לבין עצמו.
״איזה עוד שמות היו בקלסר הזה של המשפחה? אולי שמעתי אותם או אולי אני מכיר, רוב המכרים של ריידן הם המכרים שלי.״ הוא אמר וחיכה לתשובתי, כשאמרתי לו אותה הוא רק חייך קלות והסתכל עליי, מבט עייף היה על פניו, כאילו לא ישן שבועות, אך אני ידעתי שזה מהעוצמה של כל הדברים שסיפר.
״אני מכיר את כולם, נתחיל מחר.״ הוא אמר, שתה בלגימה אחת את מה שנוצר בכוס הויסקי ונעמד, גורם גם לי להיעמד כשהצוואה עוד סגורה בכיסי ולעקוב אחריו כשליווה אותי ליציאה ממשרדו.
-
מקווה שנהנתם מהפרק אשמח לקרוא את דעתכם בתגובות.
אוהבת ומעריכה,
הדר❤️