אמת כואבת

פרק 20

פרק 20:
-נ.מ אריקה-
בבוקר שאחרי כבר הכל התבהר, כנראה שהחלום על ריידן עזר לי להבין כמה דברים והיה הכרחי, מי היה מאמין שמחלום אימה יבוא ההתחלה של החקירה שלי, זה הרגיש כאילו ריידן מכוון הכל מלמעלה.
ישבתי מול המחברת בה כתבתי את השמות בטור בנסיון להבין מי אלו אותם אנשים, זכרון מריידן עלה בראשי.
-
״פעם ראשונה שאתה ישן אצלי.״ אמרתי לו בחייל ופתחתי את דלת הבית לרווחה נותנת לו לראות את הבית הקטן והחמים שלי.
הספות בסלון היו בצבע אפור כהה, מולם הייתה הטלוויזיה ושולחן קפה עגול ושחור עמד במרכז הסלון, לא היה לי מספיק דברים כדי שאצטרך גם מזנון.
״תרגיש בבית.״ אמרתי לו והוא התיישב על הספה בזמן שלקחתי לו את התיק לחדר שלי.
״אתה רעב?״ שאלתי בחיוך כשחזרתי לסלון, ריידן הרים את ראשו מהטלפון והניח אותו בצד מפנה את תשומת ליבו אליי.
״אני רעב אבל לא לאכול.״ אמר בחיוך מתגרה וגרם לגופי להידלק ברעב כלפיו, התשוקה בינינו לעולם לא נגמרה.
״אני רצינית אני רעבה.״ אמרתי בחיוך והתיישבתי לידו, שפתיו מצאו את צווארי והוא נישק אותו קלות גורם לגופי להתעורר.
״רעבה אליי, אני יודע.״ הוא אמר בקול שחצני והרגתי את חיוכו על צווארי. גיליתי והזזתי את ראשו מתרוממת לעמידה ומתקדמת למטבח שהיה ממש ליד הסלון, לא הייתי צריכה יותר מהדירה הקטנה שלי ואהבתי שהכל קרוב להכל.
״אני מכינה לנו פנקייקים.״ אמרתי בחיוך והתחלתי להוציא את המצרכים שצריך, ריידן אהב את הפנקייקים שלי יותר מהכל, וכשהוא היה רעב לסקס ואני הייתי רעבה לאוכל שיחדתי אותו בפנקייקים בידיעה שהלילה הוא שלנו.
״תפסיקי לשחד אותי בזה.״ הוא אמר והתרומם לחבק אותי מאחורה.
״אז לא להכין?״ שאלתי בהתגרות, ריידן בתגובה צבט את מותניי מבהיר לי בלי מילים שאני חייבת להכין.
התחלתי להכין בזמן שהטלפון של ריידן צלצל בלי הפסקה. ״תענה אולי זה דחוף.״ אמרתי בידיעה שריידן לא אוהב לדבר בטלפון כשהוא אצלי, הוא הניד את ראשו לשלילה.
״נו ריידן זה מציק לי תענה.״ אמרתי כשהטלפון לא הפסיק לצלצל ועשה לי כאב ראש. הוא נאנח והרים את הטלפון.
הוא התקדם לחדר שלי ויצא עם מחברת והתחיל לכתוב בה דברים כשנשען על האי שהפריד בין המטבח לסלון וחסך ממני לקנות פינת אוכל.
״אוקי אני עסוק נדבר אחר כך.״ הוא אמר וניתק את הטלפון, הוא המשיך לכתוב כמה דברים במחברת וכשסיים תלש את הדף והכניס אותו לכיס החליפה שהייתה עליו.
״אז מי זה היה?״ שאלתי בזמן שהנחתי את הצלחת עם הפנקייקים על האי והבאתי סירופים.
את המחברת הנחתי בצד כדי שלא תיהרס וסימנתי לריידן לשבת.
״סתם, צ׳ייס השותף שלי בחברה, לא כזה חשוב.״ הוא אמר בחיוך והתיישב חוטף פנקייק לפה.
-
אותה מחברת כמו של ריידן שפתרה לי חידה אחת מתוך שבע האנשים שהייתי צריכה לגלות את זהותם, ׳צ׳ייס מילר-שותף של ריידן׳ כתבתי וסגרתי את המחברת, אטפל בזה מחר.
-
מעלה לכם מהצבא פרק אמאלההה!.
מקווה שנהנתם מהפרק אשמח לקרוא את דעתכם בתגובות.
אוהבת ומעריכה,
הדר❤️