אמת כואבת

פרק 25

פרק 25:
-נ.מ אריקה-
טישו הוגש לעברי מיד גברית ומלאה ורידים שבולטים דרך העור השזוף. לקחתי אותו קינחתי את אפי וניגבתי את עיניי הדומעות. ״איך אתה יודע שחושבים שזאת אני?״ שאלתי בקול שהפך למעט צרוד מכל הדמעות.
״ההורים של ריידן סיפרו לי, חוץ מזה אני זה ששילם על הערבות שלך.״ הוא הוסיף כבדרך אגב, כאילו תשלום ערבות על חשודה ברצח לא היה יקר אפילו שעם כמות הכסף שהייתה לריידן שיערתי שכמות הכסף על הערבות לא מזיזה לו.
״מה גרם לך לשחרר אותי בערבות?״ שאלתי כמעט מגחכת, הוא לא הכיר אותי ולא שמע מעבר לסיפורים של ריידן עליי, לא ראיתי סיבה הגיונית שיעשה זאת.
״המשטרה נתנה לתיק הזה תשומת לב בערך חודש וחצי, מרגיש לי שזה לא נחקר מספיק ולקחו אותך כשעיר לעזאזל, אני נוטה לסמוך על תחושות הבטן שלי.״ הוא אמר בביטחון וקם ממקומו. הוא התכופף למקרר מיני בר שהיה במשרד ולא שמתי לב אליו קודם והוציא בקבוק קטן של מים. ״רוצה?״ הוא שאל והחווה לכיווני את הבקבוק כמסמל על המים. הנהנתי והוא זרק את הבקבוק לכיווני בצורה כל כך מדוייקת שאפילו אני, הבחורה הכי קלאמזית בכולם, הצלחתי לתפוס. הוא הוציא עוד אחד לעצמו, פתח אותו ושתה אותו בשקיקה, עד שהגיע כמעט לסוף וסגר אותו.
פתחתי את הבקבוק ושתיתי מים עד חציו, הרגשתי מיובשת מכל הדמעות שירדו לי רק לפני רגע. הבקבוק שלו הונח על השולחן קפה הקטן ושלי הונח לצידו.
״אז אריקה, רוצה לספר לי איך הגעת אליי ומה את עושה פה?״ הוא שאל בהתעניינות. גופו נטה לכיווני מרפקיו נשענו על ברכיו וראשו היה בין שתי כפות ידיו, משהו בישיבה הכל כך ילדותית הזאת גרם לו להיראות אפילו גברי יותר. המבט שלו היה אפל ומלא בסקרנות, כאילו כל העניין באמת מעניין אותו, כאילו חשוב לו באמת לדעת מה אני עושה פה.
״הצצתי בקלסר של המשטרה כשהם חקרו אותי כדי לראות את מי עוד הם חקרו והשם שלך הופיע שם. בדקתי מי אתה ובאתי. כל עוד אתה קשור לריידן אני צריכה לדעת עליך ולמה חקרו אותך.״ אמרתי לי ברצינות, לא התכוונתי להתייפייף ולשקר. ידעתי שכדי להגיע לאמת לא צריך להשתמש בתחבולות של שקר כי אם אני אשקר גם הוא ישקר, הכל זה האנרגיה שהבן אדם משדר. לפחות ככה רציתי להאמין.. .
״ריידן אמר שאת ישירה כשאת רוצה.״ הוא עקץ בחיוך וגרם לי לחשוב מה עוד ריידן דיבר עליי בקרבת אנשים, כמה ידעו עליי אנשים שלא שמעתי עליהם מעולם.
״אז מה תרצי לדעת אריקה?״ הוא הוסיף כאילו זה דבר של מה בכך, הוא קם מהישיבה הילדותית ועבר לשבת בנוחות על הכיסא, ידיו מחזיקות במדינות הידיים שהיו בצד הכיסא ורגליו נפסקו מעט בנוחות, הוא שידר רוגע, כוחניות וחוסר מאמץ, כאילו ידע מראש מה אשאל, כאילו יכל לקרוא את מחשבותיי. מבטו הרגיש כאילו הוא חודר אליי לראש כשהוא ככה הסתכל לי בעיניים ללא בושה, חוקר אותי, נכנס עמוק לנשמה שלי דרך העיניים, הרי ידוע שהעיניים הם הראי לנשמה.
״לא תכננתי מראש אז אני מניחה שנזרום.״ אמרתי משפילה את ראשי ומנתקת קשר עין ממבטו האינטנסיבי ששרף אותי מבפנים.
-
מקווה שנהנתם מהפרק אשמח לקרוא את דעתכם בתגובות❤️.
אוהבת ומעריכה, הדר❤️