אמת כואבת

פרק 27

פרק 27:
-נ.מ אריקה-
הוא נשם עמוק והתחיל לספר את הסיפור שמעולם לא שמעתי וגם לא אשמע מפיו של ריידן. ״את ריידן אני מכיר מהרגע שאני זוכר את עצמי, אין לנו איזה סיפור מרגש שחיבר בינינו, היה לנו אותם תחומי עניין פשוט, לפעמים זה כל מה שצריך כדי להתחבר בנפש לבן אדם. הוא היה כמו האח שבחיים לא היה לי, היינו עושים הכל ביחד בכל השלבים בחיים שלנו בגלל זה אף אחד לא הופתע שפתחנו את המשרד הזה ביחד, זה היה צפוי בעיניהם. אבל אף אחד לא ציפה לזה שדווקא העבודה המשותפת, הניהול המשותף יהיה מה שינתק בינינו.״ הוא אמר ונשם עמוק, מסתכל לי בעיניים מעביר את הכדור לידיים שלי.
״ניתק ביניכם?״ שאלתי בהפתעה.
״את יודעת איך זה, השיחות הרגילות הפכו להיות שיחות רק על העבודה והקשר התנתק לאט לאט. אנחנו תמיד היינו אחד בשביל השני, אוזן קשבת תמידית, אבל אנחנו שנינו גברים ובחשיפת רגשות לא היינו טובים אף פעם.״ הוא הסביר וחייך אליי חיוך שהיה נראה לי עצוב. פתאום הבנתי שאני איבדתי בן זוג, אבל צ׳ייס איבד את החבר הכי טוב שלו, את מי שהוא החשיב כאח, את השותף שלו בעבודה. אני איבדתי את השותף שלי בחיים, וגם צ׳ייס איבד את השותף שלו, פתאום הבנתי עד כמה אנחנו דומים.
״ואתה יודע איפה הוא נרצח?״ שאלתי בתקווה להוציא ממנו שהוא מעורב בפרטים. ״כולם יודעים.״ הוא ענה והמשיך, ״כולם הכירו את בית העץ של ריידן, זה היה המקום האהוב עליו, בתקופות שונות בחיים שלו כל מי שלקח בהם חלק ביקר בבית עץ הזה. ממסיבות עד אור הבוקר בתקופת הקולג׳, לסטוצים מזדמנים, לחופשות משותפות, ולבסוף איתך בזוגיות. בית העץ היה ריידן וריידן היה בית העץ. הוא אפיין אותו בצורה מדויקת, הבית עץ כאילו נוצר בשבילו, והייעוד של בית העת היה שהוא יהיה של ריידן. החמימות של ריידן מזכירה את בתחושת חמימות שנותן בית העץ. הטבע מסביב מדגיש את הרגשת החופש שהוא תמיד היה בה, תמיד אני הייתי הרציני והשקעת מבין שנינו. זה רק פואטי בעיניי שהמקום בו ריידן התחיל לחיות כמו שהוא רוצה באמת הוא גם במקום בו חייו נגמרו בסופו של דבר.״ הוא אמר וגרם לצמרמורת לעבור בכל גופי, המילים כאילו נחרטו בראשי, לא ידעתי מה זה אומר שהחיים שלו התחילו בבית העץ, הרי הוא חי גם לפני, אבל הסקרנות והרעב לדעת רק נפתחו יותר.
״מי כבר היה יכול להרוג אותו? למה שמישהו ירצה לעשות את זה?״ שאלתי הפעם כשדמעות בעיניי, הדברים ששמעתי מצ׳ייס גרמו לי להבין כמה בעצם לא ידעתי על ריידן, לא רק בחיי העבודה אלא אפילו בפרטים הכי קטנים של הנפש שלו.
״ריידן תמיד אהב להסתבך, מהאנשים שנקלעים לקטטות כל פעם שהם רואים הזדמנות לכך, שתמיד יגיד את ההפך מכולם, שתמיד יעשה דברים קיצוניים בחיים. הייתי עם ריידן במלא דברים, חוויתי איתו דברים שלא אחווה עם אף אחד לעולם, אבל יש דברים שהוא העדיף להשאיר לעצמו, כמו שלי היו כאלה. ואני רק יכול לנחש שכל הסיבוכים והתסביכים שלו הובילו לזה שמישהו ירצה לרצוח אותו.״ הוא אמר כשכאב מתפשט בפניו והשאלות לא מפסיקות לצוץ בראשי.
-
מקווה שנהנתם מהפרק אשמח לקרוא את דעתכם בתגובות.
אוהבת ומעריכה,
הדר❤️