אמת כואבת

פרק 34

פרק 34:
-נ.מ אריקה-
הרגשתי שאני בשנייה אחת מפסיקה לנשום, אהבתי את ריידן, בטחתי בריידן, מעולם לא היה לי טיפה של ספק שהוא ילך למישהי אחרת בזמן שהוא איתי, ומסתבר שכל זה קרה מתחת לאף שלי. אבל הוא מת, ואין לי איך להתעמת איתו על זה, בכל זאת אהבתי אותו, אהבתי מספיק כדי לרצות לדעת איך נרצח. ואני אוהבת את עצמי, אוהבת את עצמי הרבה בזכותו, אוהבת את עצמי מספיק כדי לנקות את שמי.

״היא לא רצחה אותו.״ אמרתי לצ׳ייס בהחלטיות כשאן יצאה מהחדר במהירות ברגע שהשיחה נגמרה, הייתי שנייה מתקפות עליה בצרחות שרק היו מעודדות את המחשבה שאני אלימה מספיק כדי להיות מסוגלת לרצוח את ריידן, צ׳ייס הציל אותי מעצמי ואמר לאן לצאת מהחדר לפני שעשיתי זאת.
״אנחנו לא יכולים לשלול כל כך מהר.״ הוא אמר ופתח את העניבה מיד אחרי שהוריד את ג׳קט החליפה, הייתה הרגשה כאילו השיחה הזאת חיממה את כולנו.
״תביא לי דף.״ ביקשתי וכשהביא התחלתי לכתוב כל מה שאן סיפרה לנו, זה לא היה הרבה, אבל זה היה מספיק כדי למוטט עליי את עולמי.
״אני מניחה שהמשטרה כיוונו אליי יותר כאשר היא סיפרה להם על הבגידה של ריידן איתה.״ אמרתי ולקחתי מרקר מסמנת את עניין הבגידה ומתחילה לכתוב בעט כחול הערות.
״אם הם חשבו שאיכשהו גיליתי על הבגידה שלו הם יכלו לחשוב שזו סיבה מספיק מוצדקת לכך שארצה להרוג אותו בהתקף עצבים או כאב.״ אמרתי רושמת הערות, מנסה לבנות את הדרך לאחל המשטרה הגיעה אליי ובכך לדעת איך לשלול כל הוכחה שתהיה להם נגדי.
״וידעת על זה?״ צ׳ייס שאל בהיסוס, כאילו פחד לשאול זאת, פחד לגלות ששיחרר רוצחת בעזרת הכסף שלו ורק בגלל תחושת בטן, כעס עבר בי אך גם הבנתי אותו, גם אני הייתי מפחדת לגלות ששיחררתי רוצח בערבות רק בגלל תחושת בטן שונה לגביו.
״לא,״ אמרתי ונעצרתי לשנייה ״אם הייתי יודעת לא הייתי שוכבת איתו בלילה האחרון של חייו, בטח שלא יוצאת איתו למועדון הקבוע שלנו.״ אמרתי חושפת את חיי המין שלי לבן אדם שהיה הכי קרוב לריידן.
״לאיזה מועדון הייתם יוצאים?״ צ׳ייס שאל כמתעניין, כאילו לא מכיר את כל המועדונים שהחבר הכי טוב שלו אהב.
״לווייבטרייב״ אמרתי גורמת לצ׳ייס לעלות חיוך נוסטלגי אך בו זמנית חשדני.
״מעניין.״ הוא אמר והתיישב.
״אז אנחנו צריכים להניח שהטענה במרכזית שלהם כרגע תהיה שבגלל שבגד בך רצחת אותו, זה לא כזה לא אפשרי מבחינת המשטרה, בעולם הזה נראה שהכל אפשרי.״ צ׳ייס אמר גורם לי להבין שלא יבין את כוונתו.
התיישבתי מולו בוחנת את פניו, את איך שהחולצה המכופתרת מתהדקת על גופו החסון, את פניו המשורטטות ואת היופי העמוק אך הלא אפל שלו. משהו בו שידר לי טוב מוחלט וזה הרגיע אותי שבן אדם כמוהו עומד לצידי, אז אפילו לא לחצתי עליו להגיד את כוונתו.
״נראלי שאחרי היום הזה אנחנו צריכים קצת לאבד את הראש שלנו.״ הוא אמר והוציא מבחר רחב של אלכוהול כשלעצמו מזג וויסקי. הלכתי על הרצה ומזגתי לעצמי גם, מודעת לעניין שהטעם חזק ולרוב אני לא אוהבת אותו, אבל אחרי הגילויים של היום אני חייבת לאבד את הראש קצת.
-
מקווה שנהנתם מהפרק.
אשמח לקרוא את דעתכם בתגובות.
אוהבת ומעריכה, הדר❤️