אמת כואבת

פרק 11

פרק 11:
-נ.מ אריקה-
השוטרת עמדה בהיכון על הדף כשהשוטר החל בשאלות.
״אריקה אני רוצה ליידע אותך שכל מה שאשאל הוא על מנת להכיר את הנרצח את אורח חייו ואת הקשר ביניכם לעומק, אם דרך תשובותייך יעלה לנו החשד שיש לך קשר לרצח החקירה תהפוך לפלילית ולא רק לעדות, את רשאית כבר מעכשיו להתקשר לעורך דין, אם יש לך את הרצון לכך תגידי לי עכשיו ואתן לך לבצע שיחה.״ הוא אמר בקול חד משמעי ורציני שכמעט וגרם לי לקבל התקף לב, הכרתי את ריידן טוב ויותר מזה, ידעתי שלא אני רצחתי את ריידן.
״אין צורך בעורך דין כרגע.״ אמרתי בשקט בנסיון לשדר בקולי כמה שיותר ביטחון מה שהרגיש לי שלא עבד כל כך.
״לידיעתך העדות שלך תוקלט והעוזרת שלי תכתוב פרטים חשובים בעיניה על הדף אך לצורך תמלול העדות המלאה אנחנו גם מקליטים.״ הוא הוסיף ובחן אותי, בתגובה הנהנתי והוא הוציא מכשיר הקלטה.
״אריקה, ספרי לי איך את מכירה את הנרצח.״ הוא יותר דרש מאשר ביקש או שאל, נשמתי עמוק ובניתי את התשובה בראשי בזמן ששמתי לב שהשוטרת השנייה שהייתה העוזרת של החוקר שלי כותבת את השאלה.
״אני מכירה את ריידן כבר מעל חצי שנה, אנחנו זוג, זאת אומרת היינו אנחנו כבר לא בגלל שהוא לא כאן יותר.״ אמרתי ודמעות זלגו מעיניי, ממחטה הוגשה לי על ידי השוטרת ותפסתי אותה מנגבת את דמעותיי ומקנחת את אפי.
״אני מצטערת.״ אמרתי ביבבה, ״אני פשוט עוד לא מעכלת דהוא לא כאן יותר.״ אמרתי בבכי והרגשתי טיםשה שאני באמצע חקירה ואני מתנהגת כאילו אני בפגישה אצל פסיכולוג.
כוס פלסטיק מלאה במים הונחה מולי על ידי השוטרת שהרימה את ראשה מהדף וחייכה אליי בנעימות.
״זה בסדר קחי לך את כל הזמן שאת צריכה, תמשיכי כשאת נרגעת.״ השוטר אמר ברוגע, לגמתי את המים בלגימות קטנות וכשנרגעתי המשכתי בדבריי.
״הכרתי אותו כששמרתי על אחותו הקטנה בבייביסיטר ואחר כך נפגשנו במועדון וככה זה התגלגל, כל פעם ראיתי אותו במקום אחר שהיה קשור אליי, משהו בזה הרגיש חלק מהגורל, כאילו מישהו למעלה מכוון את זה שנהיה ביחד דרך זה שניפגש בכל מקום.״ אמרתי כשעצב עמוק מתגבש בתוכי.
״תתארי לי את המערכת יחסים שלכם.״ השוטר ביקש והשוטרת שרק סיימה לכתוב חלק מהדברים שאמרתי כתבה במהירות את השאלה הזאת.
״היא הייתה טובה ובריאה, כמו כל זוג היו לנו ירידות ועליות, אבל אני לא זוכרת ריבים גדולים, תמיד דאגנו לכבד אחד את השנייה, היה לנו את הקטעים המיוחדים שלנו, כמו לצפות בזריחה, לצאת למועדון ולרקוד כאילו אף אחד לא מסתכל, או סתם ללכת לבקתה שלו ביער ולהתמקד בנו כאילו אף אחד אחר בעולם לא קיים מלבדנו, כשהיינו ביחד הכל סבב סביבנו, כלום לא עניין אותנו, לא האנשים, לא החיות ולא הסדר יום שמחכה לנו ביום שאחרי, היינו עסוקים בלחישות את הרגע, אני חושבת שזה מה שהכי אפיין אותנו.״ אמרתי בלחש וחיוך קטן עלה על פניי כשנזכרתי בכל מה שהיה בזוגיות שלנו, זוגיות שלא תחזור עוד לעולם.
-
מקווה שנהנתם מהפרק אשמח לקרוא את דעתכם בתגובות.
אוהבת ומעריכה,
הדר❤️