אמת כואבת

פרק 7

פרק 7:
-נ.מ אריקה-
הזוגיות שלנו הייתה טובה, יש שיגידו טובה מדי, נדיר שרבנו או התווכחנו, נדיר שלא הסכמנו על דברים. ריידן עשה הכל עבורי ואני עשיתי הכל עבורו, והרצונות שלנו היו כל כך דומים שהתנגשות ביניהם לא קרתה וגם אם כן היינו מחלקים את זה אחרת או מוותרים.
נהניתי מהחיים, העולם הפך לאופטימי הרבה יותר ממה שהוא היה והרגשתי שהשמש מחייכת אליי כמו שתמיד דאגתי לחייך אליה.
-
״לאן אנחנו הולכים?״ שאלתי בצחקוק כשהוא הוביל אותי בתוך יער שהריח בו גרם לי כמעט להקיא.
״תפסיקי להיות חסרת סבלנות חכי ותראי.״ ריידן אמר וכרך את ידו סביב כתפי בידיעה שאם לא יעצור אותי אז עוד שנייה ביער הזה ואני חוזרת אחורה כדי להימנע מלהקיא.
המשכנו להתקדם בדממה כשריידן נהנה מהטבע ואני ממש לא.
״הגענו.״ הוא לחש לי ועיניי קלטו במרחק הליכה קצר ממנו בקתת עץ שמבחוץ עומדת מרפסת קטנה עם שתי כיסאות עץ שנראים עתיקים אך שמורים.
הבקתה הייתה גדולה אך לא גדולה מדי, היא הייתה מוארת מבפנים כשנכנסנו וחשפה סלון קטן ומפנק עם אח ופופים על הרצפה, שולחן עץ שתאם לצבע של הבקתה ושטיח שגרם להליכה על הרצפת עץ להיות נעימה יותר כשנכנסים לסלון.
מאחוריה מול הדלתות השקופות שמובילות למרפסת בחוץ עמד שולחן אוכל שמסביבו עמדו ארבעה כיסאות ומאחוריו עמד מטבח כפרי.
כשהתקדמנו הגענו לדלת נוספת ונכנסנו לחדר עם תקרה נמוכה יותר שעליו הייתה מיטה זוגית גדולה ומפנקת, כיסא עץ ושתי שידות צד, הדלת הנוספת שם הובילה לשירותים ומקלחת משותפים.
כל הבקתה הזאת צעקה זוגיות וזמן זוגי שהגיע לנו אחרי חודשיים שאנחנו שורדים ביחד.
התיישבתי על המיטה באנחה, ״אהבתי.״ אמרתי בחיוך שכנראה היה מאוזן לאוזן כי ריידן נדבק בחיוך וחייך גם.
״לא סיימנו״ הוא ענה ותפס את ידי מושל אותי לעמידה ורץ איתי עד ליציאה מהבקתה, עקפנו את הבקתה כשאנחנו רצים בהתרגשות כמו ילדים קטנים ואז המראה היפה בעולם נגלה בפני, אגם קטן מאחורי הבקתה שמימיו נראו צלולים ונקיים.
״אני מקווה שהבאת בגד ים.״ ריידן אמר בחיוך וחיבק אותי מאחורה כשהסתכלתי על האגם כמהופנטת, ״גם אם לא הייתי מביאה הייתי נכנסת לכאן ערומה ולא מוותרת על להיכנס לאגם הזה.״ אמרתי והרגשתי אותו צוחק מאחורי.
״אז של מי הבקתה?״ שאלתי כשנכנסנו פנימה והתכרבלנו בסלון מול האח, הוא חייך אליי ונישק את צווארי ברכות.
״שלי.״ הוא סיכם את זה במילה אחת והרגשתי את חיוכו על צווארי כשהרגיש שגופי זז מעט אחורה בהפתעה, ציפיתי שהוא השכיר את הבקתה ללילה ממישהו אבל לא שהמקום הקסום הזה שלו.
ככל שהזמן חלף יותר ויותר בגדים ירדו מאיתנו, החולצה שלי התעופפה לאנשהו כשהחולצה שלו עוד הייתה בידי כשאני מסניפה אותה מדי פעם ובכך מסניפה את הריח הממכר שלו,  מכנסיי ירדו וכך גם מכנסיו וההלבשה התחתונה שלי הורדה בשנייה שרק חשף אותה בפניו, גופנו נפגשו באהבה וכך גם שפתינו וגניחותינו נשמעו בחלל האוויר, וככה עבר עלינו לילה של עונג שהסתיים כשאנחנו עירומים באגם.
-
טוב אז לכבוד זה שחגגתי סיום לימודים ביום חמישי (היה מרגש רצח לא הפסקתי לבכות) החלטתי על שבוע פרקיםםם.
מקווה שתהנו אשמח לקרוא את דעתכם על הפרק בתגובות❤️.
אוהבת ומעריכה,
הדר❤️