בילדותה, בתקרית לא מכוונת, הרגה את אימה. זה היה אז שאן קולינס, גילתה את היכולת שליטה בקרח.
מאז היא מתגוררת בין האנשים כשסודה מוסתר. היא בטוחה שיכולה להיות בדיוק כמו כולם, הרי אין בה רוע.
בזמן שזאת מנסה להמשיך בחיים רגילים, הגורל צופה עבורה דרך אחרת...
So scream if you wanna, shout if you need Just let it go, take it out on me Fight if you need to, smash if it helps to Get control, take it out on me Scream if you wanna, shout if you need Just let it go, take it out on me Fight if you need to, smash if it helps to Get control
Thousands Foot krutch - Take it Out on Me
Oops! Această imagine nu respectă Ghidul de Conținut. Pentru a continua publicarea, te rugăm să înlături imaginea sau să încarci o altă imagine.
רוח עזה הרעידה את הגוף, ישבתי על האספלט הלח, מרגישה את טיפות הגשם המלטפות את פניי. בשנייה, אותן טיפות הפכו למבול זועם, ואני על הרצפה, נשענת על המכולה הקרה, עוצמת את עיניי בכאב ופורצת בבכי. האם זה הסיום "המושלם"? הייתי לבד, לגמרי לבד, בין קבוצת גופות הזרוקה לידי. הריח היה בלתי נסבל, רציתי לברוח אבל הייתי משותקת אל הקרקע. גופי רעד באי שליטה, איבדתי תחושה של זמן. ריח של שרוף עלה באוויר, לא נשאר הרבה עד שיבחינו בכך. כת של רובה הוצמדה אל הלחי שלי, ואני אפילו לא קפצתי בבהלה. אדישות מוחלטת, מלווה בריקנות. זה כל מה שהרגשתי. סובבתי את ראשי הצידה, מרימה מבט אל אותו האחד שמאיים על חיי. אחד מהאנשים של ג'וזף, כנראה שניצל או שפשוט עוד לא הספיק לקחת חלק ב"משחקי הרעב". הוא פחד, יכולתי לראות זאת בכל חלק וחלק בגוף שלו, אבל העיניים היו הראשונות שמסרו אותו. אחיזתו מרושלת, סביר להניח שייקח לו זמן להגיב עם אפעל. חבל, אם לא היה מתערב עוד היה לו סיכוי להינצל. "שלא תחשבי על זה אפילו" אמר כשהבחין בי מזיזה את היד. הכוח שזרם בתוכי, הוריד את השפעת הסם. הוא הורה לי לעמוד ועשיתי כדבריו. הכת כרגע הוצמדה אל הגב שלי והייתי צריכה לשקול מתי כדאי היה לי לפעול. ספרתי שלוש צעדים והבטחתי לעצמי שבחמישי אקח את הסיכון, אך ברגע שצעדתי את החמישי, נשמעה נפילה והכת כבר לא הופנתה אליי. הסתובבתי לאחור, נדהמת לגלות שם את מקס, הוא הפיל לו את הרובה ונאבק בבריון עד שהכניע אותו. רציתי לנוס אל זרועותיו, כל כך שמחתי שהוא בחיים, אבל פחדתי. פחדתי שיקרה לו מה שקרה לאנדי.
מקס נעמד מלפניי, גופו נוטף דם, מלא בחבלות, פצעים פתוחים, הוא נראה רע, הכי רע שיכול להיות, אבל הוא בחיים! "אל תתקרב!" צעקתי ברגע שניסה לגשת אליי. רעמים חזקים נשמעים ברקע. הוא נעמד דום, לא מבין, ואני פרצתי בבכי. "אני לא שולטת בזה..." אמרתי, מפנה מבט אל ידיי המכוסות בשכבת קרח. "אני לא מפחד..." אמר, שפתיו סדוקות וכאובות. הוא צעד לכיווני ואני לקחתי צעד אחורה. "אתה תיהרג, אתה לא מבין?!", "לגמרי מעדיף שזה יהיה מהידיים שלך..." גיחך, אך הייתי רחוקה מלזרום איתו בבדיחה הגרועה. ניסיתי להדוף אותו, יוצרת גל של קרח ותוקפת אותו על מנת שיתרחק. "חשבתי שאת לא רוצה שאמות..." נפעמתי מהיכולת שלו להתלוצץ גם כשהיה במצב הכי גרוע שלו.
