בילדותה, בתקרית לא מכוונת, הרגה את אימה. זה היה אז שאן קולינס, גילתה את היכולת שליטה בקרח.
מאז היא מתגוררת בין האנשים כשסודה מוסתר. היא בטוחה שיכולה להיות בדיוק כמו כולם, הרי אין בה רוע.
בזמן שזאת מנסה להמשיך בחיים רגילים, הגורל צופה עבורה דרך אחרת...
It creeps in like a thief in the night, Without a sign, without a warning, But we are ready and prepared to fight, Raise up your swords, don't be afraid
Thousand Foot Krutch - War Of Change
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
מקס נכנס לחדר המדרגות, עושה את דרכו אל הדירה ששכרו עם אן. היא צדקה, המקום באמת הצחין נורא, ובמיוחד עכשיו כשהאלכוהול היכה בראשו, והסחרחורת לקחה קצת שליטה, הריח עשה בחילה נוראית. הוא נכנס לתוך הדירה, ממהר לגשת אל המקרר ולהוציא בקבוק סודה. לגימות מהירות, גורמות לנוזל הצורב להחליק בגרונו ולמלא בתחושת שובע משחררת.
''הייתי צריך את זה.." מלמל לעצמו, מחזיר את הבקבוק בחזרה למקרר ומחפש בזווית עינייו את השמיכה שלשמה הגיע מלכתחילה.
הוא תפס בשמיכה, ממהר להתקרב אל הדלת ולחזור בחזרה לגג אל אן, אך רגע לפני שידו הספיקה לגעת בידית של הדלת, כבל צר נכרך סביב צווארו, מושך אותו לאחור. גוף זר נצמד מאחורי גבו, עושה את מלוא מאמציו על מנת לחנוק אותו באכזריות.
הכבל הצר לחץ ומנע כל אוויר לנשימה, וככל שמקס ניסה להשתחרר, התזוזות החדות, רק גרמו לכבל לחתוך את עורו.
למעשה, זה לא נמשך יותר מדי זמן כמו שחשב לעצמו, רק המחסור באוויר גרם לזה להיראות כך, לקח לו זמן, אך ברגע שהתעשת, היכה בצידי הצלעות של המתנקש, ומיד לאחר מכן בעט ברגלו בזמן שזה התפתל מהכאב. מקס תפס באותו הכבל שעד לפני מספר רגעים, כמעט חנק אותו למוות, וזרק אותו על הרצפה. עכשיו כשהיה משוחרר, יכול היה לחייך בהתגרות אל המתנקש. הוא תפס בגרונו של אותו האחד, מטיח אל הקיר ופרץ בשיעול. לרגע התקשה להשתלטת על כמות האוויר שחדרה לראותיו.
זה שניסה להרוג אותו, היה בחור בסביבות גיל השלושים, יחסית נמוך, אך רחב, מגבר מלא ביטחון ושנאה, הוא הפך להיות דומה עכשיו לילד קטן מבוהל ובצדק. מקס, לא התכוון לרחם עליו.
"באמת תהיתי מתי תופיעו...אני מודה, התגעגעתי קצת" אמר מקס, מחזיר את החיוך המשועשע על הפנים, "אוי. כל כך לא מנומס מצידי, תרצה תה? או שאולי קפה?" גיחך, הוא נהנה לראות את זה שעמד מלפניו, חסר אונים. "אני למשל אוהב את הקפה שלי רותח" אמר בזמן שהבחור החל להיאנח מכאבים.
חום עז הורגש ברגליו, כאילו הוכנסו לתוך סיר רותח, וככל שהשניות עברו, הסיר הזה רתח יותר ויותר עד שזה הפך לבלתי נסבל.
