בילדותה, בתקרית לא מכוונת, הרגה את אימה. זה היה אז שאן קולינס, גילתה את היכולת שליטה בקרח.
מאז היא מתגוררת בין האנשים כשסודה מוסתר. היא בטוחה שיכולה להיות בדיוק כמו כולם, הרי אין בה רוע.
בזמן שזאת מנסה להמשיך בחיים רגילים, הגורל צופה עבורה דרך אחרת...
The world was on fire and no one could save me but you It's strange what desire will make foolish people do I never dreamed that I'd meet somebody like you And I never dreamed that I'd lose somebody like you
Chris Isaak - Wicked Game
اوووه! هذه الصورة لا تتبع إرشادات المحتوى الخاصة بنا. لمتابعة النشر، يرجى إزالتها أو تحميل صورة أخرى.
בשעות הערב כבר חזרתי הביתה, קים היתה בחדר, מה שגרם לי לנשום לרווחה. קרטר בישל אוכל ואני מיהרתי לשטוף מעצמי את כל היום הנוראי הזה. נכנסתי למקלחת. הייתי נסערת, הגוף לא הפסיק לרעוד, לא ידעתי איך אני יוצאת מהמלכודת של ג'וזף והזמן שלי היה קצוב.
לא הייתי מוכנה להרוג בשבילו ועם זאת אם לא אעשה את זה, הוא יפגע באחותי. לא ידעתי אם עקב אחריי או לא, והעדפתי גם לא לגלות.
"אן!" דפיקה בדלת גרמה לי לקפוץ ממקומי, הסבון שהיה בידי נשמט על הרצפה והחל להישפך. לעזאזל!
התחלתי להיות פרנואידית, קפצתי מכל תזוזה חדה, "האוכל מוכן, תסיימי ותצטרפי אלינו.." צעקה קים ולאחר מכן שמעתי אותה מתרחקת מהדלת. סחטתי את המים מהשיער והתעטפתי במגבת. גופי מכוסה בסימנים סגולים, שריטה בולטת לעין על ידי ושטף דם על הצוואר מהזריקה, בסך הכל נראה שהלך לי נפלא בפגישה! כמובן שהציניות לא תעזור פה, מיהרתי לכסות את הסימנים הבולטים במייק אפ ולאחר שנרגעתי, יצאתי אל המטבח, מתקדמת לעבר שולחן האוכל.
"תפוחי אדמה מוקרמים בשמנת פטריות וסטייקים...היום אני מפנק!" הכריז קרטר בעודו מעביר בגאווה, את ידו המקועקעת בשיערו החום.
קים צחקה וגם אני הגנבתי חיוך מאולץ.
"מה חדש אצלך?" פנה אליי. 'קארמה שמכה בי חזק' רציתי לענות, אך כמובן שניסיתי לחסוך דאגה מיותרת.
"הרבה שיעורי בית כרגיל..." מלמלתי ביובש במקום. הוא רק גיחך לעצמו.
"הלוואי עליי הצרות שלך" העיר והכניס חתיכת סטייק לפה. לא קרטר, תאמין לי שאתה לא היית רוצה את הצרות שלי.
"אנחנו מצאנו היום ארנב בפארק..." החלה לספר קים. היא שיתפה את חוויות היום שלה, איך שבילתה עם חבריה ואיך שהצילו ארנב, היא אפילו לא חשדה עד כמה שחייה היו בסכנה כמה שעות קודם. קרטר שיתף על עבודה ולרגע הרגשתי שאנחנו באמת מנהלים חיים רגילים ופשוטים. שמחתי לראות אותנו ככה, יושבים ביחד, סועדים ומדברים. הם האנשים הכי חשובים לי ואני לא יודעת מה אעשה עם עצמי אם משהו יקרה להם. הייתי חייבת להגן עליהם בכל מחיר.
