בילדותה, בתקרית לא מכוונת, הרגה את אימה. זה היה אז שאן קולינס, גילתה את היכולת שליטה בקרח.
מאז היא מתגוררת בין האנשים כשסודה מוסתר. היא בטוחה שיכולה להיות בדיוק כמו כולם, הרי אין בה רוע.
בזמן שזאת מנסה להמשיך בחיים רגילים, הגורל צופה עבורה דרך אחרת...
I'll follow you out of the dark I tried it my way but I keep fallin' apart I'll follow you with all of my heart I'm tired of my ways cause I keep fallin' – I'm fallin' apart
Papa Roach - Falling Apart
Ops! Esta imagem não segue nossas diretrizes de conteúdo. Para continuar a publicação, tente removê-la ou carregar outra.
יצאתי מהרכב של סטיבן, נעמדת מול הבניין מגורים שלי. אחרי ויכוחים ארוכים ללוות אותי, הוא נכנע, נשק לי ללחי ונסע לדרכו. עכשיו שהכסא גלגלים נשאר אי שם מאחור, יכולתי לתנייד בכוחות עצמי מבלי שסטיבן יתעקש על משהו אחר. עמדתי וצפיתי באיך שהרכב מתרחק ולאחר מכן סרקתי סביב. חשיכה מוחלטת בחוץ ורק הפנסים ברחוב האירו את האזור. אין נפש חיה, אולי רק מספר מכוניות שעברו פה ושם, רשרושי העצים ומספר עלים שהתעופפו על הכביש. ריח של לחות באוויר, ולא כזה שנהנים ממנו. עמדתי יותר מדי שם, כאילו מחכה למשהו שלא יקרה. חיפשתי אחר העיניים. רציתי לחשוב שאני לא לבד. אבל היי, אן? הכל נגמר. והמציאות היא אחרת עכשיו. היום ניסו לסכל בחיי ואני עומדת בחוץ, לוקחת את הזמן ומתגרה בגורל. אולי הייתי צריכה פשוט להשתמש בכוח שלי? להפסיק לפחד, הרי סביר להניח הם לא יפסיקו עד שלא יקבלו את מבוקשם. הייתי אדישה יחסית למצב, אני צריכה להילחם, לשרוד ועם זאת חלק אחר בתוכי כבר הרים ידיים. איזה מן לוחמת אני?
פניתי לכיוון גרם המדרגות למסדרון, מוכנה להיכנס לבפנים ולעלות אל הדירה סוף, סוף. אך עוד לפני שהספקתי לעשות צעד לכיוון המדרגה, נעצרתי. נתקלתי בנקודה אדומה שהופיעה בהשתקפות של הדלת כניסה. זאת לא היתה נקודה על הדלת, אלא הנקודה הזאת השתקפה ממני, נקודת לייזר קטנה, והיא כיוונה לבית החזה, ישר לתוך הלב שלי.
לא יודעת למה, אבל האינסטינקט הראשוני, היה להרים את הראש למעלה אל הבניינים הגבוהים ממול. ולא טעיתי. לקח לי זמן אבל הצלחתי לאתר את עיניו בחשיכה. יכול להיות בגלל שהכרתי את השיטות שלו, זה הפך להיות צפוי. מקס. הוא היה על הגג, מצויד ברובה צלפים ואם כמה ששמחתי כך גם הפחד עלה. המרחק הקשה לראות בבירור, אך ידעתי בוודאות, הוא לא שמח לראות אותי. עיניו כמו עיני נץ שנעולות על הטרף ורק מחכות לתפוס ולטרוף אותו לחלקים. הוא רצה לדרוס ולרמוס. ואני הייתי הטרף הזה? למה הוא חזר? להרוג אותי? שתיקה. וככל שהיא נמשכה כך הדקירות בלב התגברו. הסתכלנו זה על זו, מבטו חד,קודר ורצחני. ניסיתי להבין מה הולך, מרגישה במתח שעלה. צמרמורת רעילה עברה בגופי, מכף הרגל ומעלה, עד הגרון, חונקת וצורמת.
