בילדותה, בתקרית לא מכוונת, הרגה את אימה. זה היה אז שאן קולינס, גילתה את היכולת שליטה בקרח.
מאז היא מתגוררת בין האנשים כשסודה מוסתר. היא בטוחה שיכולה להיות בדיוק כמו כולם, הרי אין בה רוע.
בזמן שזאת מנסה להמשיך בחיים רגילים, הגורל צופה עבורה דרך אחרת...
I will run alone tonight Without you by my side I guess you had a place you had to get to I know your eyes I know inside The walls you hide behind And I saw the truth inside the real you Because I know you're lost when you run away Into the same black holes and black mistakes Taking all my will just to run alone When are you coming home?
Starset - Die For You
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
פקחתי את עיניי, נחרדת מכמות הלבן הדוחה שהתגלה בפניי. בהתחלה הנחתי שהיה זה גן עדן, אך הריח המר של התרופות הראה מציאות אחרת. בית חולים ואני על המזרון הקשיח, מנסה להזיז את גופי. הרגשתי משותקת, גופי צמר גפן והוא לא מציית לי.
ראשי כבד, אך איכשהו אני מצליחה להזיז אותו הצידה. מרגישה את המוח רוטט, כמו מכשיר סלולר, מתקשה להתרכז בנקודה אחת.
עצמתי את עיניי, מנסה להיזכר. מריבה – סטינו מהכביש - האוטו התהפך – חושך.
"חזרת לעצמך.." שמעתי את קולו החלש של מקס, פקחתי את עיניי מצליחה לראות אותו בבירור, עומד לצד החלון.
הוא היה רגוע, יותר מדי הייתי אומרת, מה שהחשיד, והכי מרגיז, שנראה שלם לחלוטין, בלי אף פגיעה, אפילו לא שריטה.
"אז מה מצבי?" שאלתי, שוקעת בכבדות לתוך הכרית.
"צלע שבורה, מרותקת לכסא גלגלים..." , "מה גלגלים?!" קטעתי אותו בזעזוע. הוא רק הגניב גיחוך.
"סתם." הוסיף. מקס חושב שהוא מבדר. הוא ניגש אל המיטה שלי, תופס בלוחית שהיתה תלויה עליה וממהר להקריא לי את מה שסביר להניח כבר ידע. "צלע שבורה, נקע ברגל, מספר חבלות וזעזוע קל" אמר, גורם לי לסרוק את גופי. מההשפעה של המשככים, לא הרגשתי דבר. הייתי לבושה בחלוק בצבע תכלת, הרגל הימנית חבושה, ידיי מלאות ביוד, התחלתי להרגיש מספר פלסטרים על הפנים. כיף בסך הכל!
"הריח פה דוחה" סיננתי והוא הנהן בהסכמה. האם לא נדבר על מה שקרה?
"תכירי את חברך החדש לשבועות הקרובים" אמר בעודו ניגש אל הכסא גלגלים הכהה. הוא לא רציני, "שיקל עלייך לתקופה הקרובה" הסביר והתחלתי להבין עד כמה המצב לא טוב.
"מה עכשיו?" תהיתי, הרי על כסא גלגלים אני לא מועילה בדבר. למרות שעל מי אני עובדת? לא הכסא הוא הבעיה, אלא הוידוי שלי. הוא לא יסמוך עליי יותר.
