בבוקר של יום שבת, התעוררתי למגע החמים של השמש. בסתיו הסוער הזה, לאחר ימי קור בלתי פוסקים, בוקר של שמש עשה הרגשה נעימה בגוף. אחרי צחצוח שיניים זריז, מבלי לסדר את המראה שלי, ניגשתי למטבח בחולצתו הישנה של קרטר ששימשה לי לפיג'מה ובמכנס טרנינג שחור.
קים, שתמיד היתה קמה בשעות המוקדמות של הבוקר, כבר ישבה בשולחן ואכלה דגני בוקר.
היא ישבה נינוחה, שיערה השופע היה אסוף לגולגול מרושל, על גופה סוודר הודיס בצבע בורדו, שלמרות כל העובי שלו, עדיין ניתן היה להבחין בגופה השביר שהסתתר מתחתיו. תמיד פחדתי שהיא לא אוכלת מספיק, שאולי אין לה מספיק תמיכה והגנה, שמה אולי עובר עליה משהו. כל פעם שראיתי אותה, היה לי דחף לגונן עליה ולדאוג שהחיוך שעל פניה כל בוקר, ישאר.
הוצאתי מהארון העליון קערה ירוקה והתיישבתי ממולה, מוכנה לאכול, אך ברגע שרציתי לקחת את קופסת הדגנים, ידי הושלכה הצידה בחוסר שליטתי.
"משחקת בי?" פניתי אל קים בגיחוך. זאת רק חייכה אליי בשעשוע ולאחר כמה דקות הצלחתי שוב להזיז את היד.
קים יכלה לשלוט בגופם של אנשים, כמו טלפטית, היא יכלה בקלות להפוך אותי למריונטה שלה.
"איך את?" שאלתי בעודי שופכת את תכולת הקופסה לקערה וממלאת אותה בחלב טרי.
"כרגיל" היא מלמלה בפשטות כשחיוך מאולץ על פניה. כבר הייתי רגילה לתשובות האלה. ידעתי שהיה לה קשה עם הידיעה שהיא שונה מכולם, אחרת.
"קרטר בעבודה?" ניסיתי לסטות מהנושא על מנת לא להעכיר את האווירה. היא הנהנה בחיוב וחזרה לאכול מהצלחת.
כמה רגעים בודדים ניתן היה לשמוע רק את רשרוש הלעיסות שלנו ברקע.
"את בטוחה שאת רוצה ללכת למסיבה היום?" לא הבנתי את פשר השאלה. למה שלא אהיה בטוחה? הרי גם ככה כל עוד אני בשליטה, לא מסוכן לי להימצא ליד הסובבים אותי.
"היום בחדשות הודיעו שהיה שוד בבנק שנמצא פה על יד הכיכר...קרוב לבית..." הוסיפה. חייכתי עכשיו כשהבנתי שכל השאלות נובעות מהדאגה שלה.
"אל תדאגי, לא יקרה לי כלום" כיסיתי את ידה עם כף ידי והגנבתי חיוך.
"למעשה דאגתי יותר לעצמי!" היא זרקה עקיצה והחלה לצחוק, התזתי עליה מעט חלב מהכפית.
"אבל זה לא הכל..." היא חזרה להיות רצינית, "הבנק הוצת....ונאמר שעוברי אורח שהיו עדים למקרה, הבחינו במישהו שהדליק אש מתוך כף היד שלו...קסם, נכון?" היא רמזה לי בקריצה. הכל נשמע לי הזוי ואם לא היו לי יכולות על טבעיות כמו שיש לי, אולי באמת הייתי משייכת את כל הסיפור להמצאה של אנשים משועממים, אבל פה זה העיד על משהו אחר. אנחנו לא היחידים בעלי יכולות אלה.
ברגע שהבחנתי שמבטה של קים החל להחוויר מהידיעה, החלטתי להסיר את הספק.
"זה הסניף הכי קטן והכי עלוב בעיר, לא מפתיע אותי שפרצו לתוכו....ולגבי האש? אנשים אוהבים להמציא סיפורים כשמשעמם להם, תשכחי מזה, זה לא אמור להדאיג אותך!" ניסיתי להישמע משכנעת ומאמינה שהצלחתי ברגע שזאת משכה בכתפיה קלות ואספה את הצלחת שלה לכיור. יותר היא לא העלתה את הנושא הזה.
YOU ARE READING
Am I Evil?
Actionבילדותה, בתקרית לא מכוונת, הרגה את אימה. זה היה אז שאן קולינס, גילתה את היכולת שליטה בקרח. מאז היא מתגוררת בין האנשים כשסודה מוסתר. היא בטוחה שיכולה להיות בדיוק כמו כולם, הרי אין בה רוע. בזמן שזאת מנסה להמשיך בחיים רגילים, הגורל צופה עבורה דרך אחרת...
