בילדותה, בתקרית לא מכוונת, הרגה את אימה. זה היה אז שאן קולינס, גילתה את היכולת שליטה בקרח.
מאז היא מתגוררת בין האנשים כשסודה מוסתר. היא בטוחה שיכולה להיות בדיוק כמו כולם, הרי אין בה רוע.
בזמן שזאת מנסה להמשיך בחיים רגילים, הגורל צופה עבורה דרך אחרת...
No time for goodbye he said As he faded away Don't put your life in someone's hands They're bound to steal it away Don't hide your mistakes 'Cause they'll find you, burn you Then he said
If you wanna get out alive Oh, oh, run for your life
Three Days Grace - Get Out Alive
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
להפתעתי הרבה, סטיבן לא כעס על כך שמישהי זרה העירה אותו באמצע הלילה בשביל לשתף אותו בצרות שלה.
לא פירטתי יותר מדי, ביקשתי להעביר מסר והוא עצמו, לא שאל יותר מדי שאלות מיותרות והסכים. הייתי צריכה שקרטר ידע ששום נזק לא נגרם לי ושאצור איתו קשר ברגע שאוכל. בהתחלה סטיבן הביע דאגה, מה שמפתיע יחסית לבחור שהרגע הכרתי, הוא ניסה לברר את המיקום שלי ואני משום מה לא הצלחתי לשמור את המידע. קיוויתי שלא אתחרט על כך אחר כך.
ברגע שהשיחה התנתקה ויכולתי לנשום בהקלה, משהו קר ועבה הוצמד אל העורף שלי. קפאתי במקומי, בולעת את רוקי. היתכן שמקס שמע אותי?
"מי את?" קול עמוק נשמע באוזניי, שולל את התיאוריה עליה חשבתי. בתנופה חדה, הוא סובב את גופי באגרסיביות, כך שפניי נפגשו עם שלו. הכרתי אותו. ניסיתי לרפרף בזכרונות, איפה מבטינו הצטלבו בעבר, עד שהיכה בי המפגש ב-"לופיטה".
הוא היה אותו האחד שישב עם מקס בשולחן. רק שהפעם הוא לא ניסה לשמור על נימוסים. הוא הביט בי במבט הרסני, עוין, שאיחל לי רק דברים רעים.
הרגשתי צריבה בלב, כאילו הוא בעצמו ניסה לתלוש לי אותו מהמקום. הוא חיכה לתשובה ואני לא הצלחתי להוציא הגה מהפה.
הוא הניף את ידו, שאחזה באקדח, מעלה, לוחץ על ההדק ובשנייה נשמעת ירייה מחרישת אוזניים. קפצתי במקומי, לבי צנח אל התחתונים.
באותו הרגע מבטי הופנה אל מקס שקפץ משנתו והביט מסביבו בבלבול. כאשר הבעתו המרושלת תפסה אותנו בזווית העין, הוא גלגל את עיניו ויצא מהאוטו. מיהרתי להחביא את הנייד בכיסי המכנס. ברגע שמקס הופיע בפנינו, הרגשתי מן הקלה שלא יכולתי להסביר.
הוא נראה מותש, ראו שעדיין סבל מהפציעה, אך עם זאת ניסה לשמור על עמידה זקופה ומבט נוקשה. בעיניו היה ניצוץ של כעס ושנאה, אבל לא כלפיי, אלא אל אותו האחד שעמד לצידי? מה שמוזר, מכיוון שנשאר לי הרושם שהיו בקשר טוב בזמנו בבית קפה.
