בילדותה, בתקרית לא מכוונת, הרגה את אימה. זה היה אז שאן קולינס, גילתה את היכולת שליטה בקרח.
מאז היא מתגוררת בין האנשים כשסודה מוסתר. היא בטוחה שיכולה להיות בדיוק כמו כולם, הרי אין בה רוע.
בזמן שזאת מנסה להמשיך בחיים רגילים, הגורל צופה עבורה דרך אחרת...
And when you're out there, without care Yeah I was out of touch But it wasn't because I didn't know enough I just knew too much
Does that make me crazy?
2WEI - Sequels - Crazy
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
שקט. האור במעלית הבהב ללא הפסקה, הזמן הרגיש כמו נצח בזמן שירדנו בקומות. עיניי נעולות על נקודה אחת, מתמלאות בדמעות בחוסר שליטה. היריות הוציאו אותי מהריכוז, המחשבות על מקס לא הניחו לי. מה אם נפצע? לרגע אפילו שכחתי על עצמי. על כך שהייתי בסכנה. אנחנו כנראה עושים משהו לא נכון אם כל פעם הכל הולך לפח. הזמן הרגיש כמו נצח.
ברגע שדלתות המעלית נפתחו, גופי הוטח שוב אל תוך הקיר. כאב צורם עבר בגבי, אבל עוד לפני שהספקתי להתמקד בו, הוא כבר תפס בגרוני ומשך מעלה, מנתק את רגליי מהקרקע.
"מי שלח אותך?" זעם. עיניו אדומות, חסרות שינה ורוגע, גופו שרירי ורחב, כאילו הרגע יצא מזירת היאבקות. הוא היה גדול עם מסת שריר גדולה, שחום עם זקן, כנראה בסביבות גיל הארבעים. לא בטוחה שהיה זה הבחור אותו חיפשנו, אך סביר להניח שהיה קשור אליו אם כל כך ניסה לגונן. תפיסתו חנקה עד שבקושי נשאר לי אוויר. נבהלתי ולא הצלחתי להוציא הגה מהפה. ניסיתי לתפוס אוויר בשארית כוחותיי. מה הטעם לשאול שאלות אם הוא לא נותן אפשרות לענות?! התפללתי שמישהו ייצא אל הפרוסדור, אבל עם המזל הרב שיש לי, לא היה נפש חיה באזור. ממש בניין לרוחות רפאים!
תפסתי בידיו, מנסה לגרום לו לשחרר, אבל אני כמו עכבר שנלחם באריה. "תעני לי!" צעק וזרק אותי על הרצפה.
התחלתי להשתעל ברגע שכמות של אוויר חזרה לראותיי. לא הספקתי להתעשת והוא כבר שוב, כמו חיה, משך בשערות ראשי.
הוא ניער אותי מצד לצד, גורם לי להשתנק מכאבים. התחלתי להבין שאם זה ימשיך ככה, הוא יחסל אותי. הוא לא כמו מקס, לא יביא לו שום סיפוק להשאיר אותי בחיים. אני לא יכולה לוותר. אם כמה שרציתי להישאר נקייה, אני צריכה לחשוב על עצמי. אני חייבת להגן על עצמי, בכוחות עצמי, בלי עזרה באף אחד. הסתכלתי בכפות ידיי, מחפשת את ההזדמנות הראשונה לתפוס בממזר ולהקפיא אותו למוות, אך רגע לפני שאני לוקחת יוזמה, אחיזתו השתחררה. קול ניפוץ חזק נשמע מאחוריי ויחד עימו, רסיסי חרסינה התפזרו מסביבי. לצידם, התמוטט ארצה גם אותו האחד שהחזיק בי לפני מספר שניות. המומה, מיהרתי להסתובב אל אותו האחד שחילץ אותי, מצפה לראות מאחוריי את מקס, אך במקומו הופיע בפניי בחור גבוה, בלונדיני עם עיניי שקד קורנות. אני כבר ראיתי את העיניים האלו.
