בילדותה, בתקרית לא מכוונת, הרגה את אימה. זה היה אז שאן קולינס, גילתה את היכולת שליטה בקרח.
מאז היא מתגוררת בין האנשים כשסודה מוסתר. היא בטוחה שיכולה להיות בדיוק כמו כולם, הרי אין בה רוע.
בזמן שזאת מנסה להמשיך בחיים רגילים, הגורל צופה עבורה דרך אחרת...
,A long endless highway you're silent beside me Driving a nightmare I can't escape from Helplessly praying, the light isn't fading Hiding the shock and the chill in my bones
Hold On - Chord Overstreet
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
שעתיים - זה כל מה שהיה לי. שעתיים בהם הייתי אמורה להיפגש עם האויב שעלול לגזול את חיי. בשעתיים האלו הייתי אמורה לחשוב על תוכנית, או שאולי לזעוק לעזרה? הראש לא חשב, היתה לי מטרה אחת - להציל את אחותי בכל מחיר, גם אם זה אומר להקריב את עצמי. מקס לא יהיה שם לעזור לי. אצטרך להתעמת עם ג'וזף בכוחות עצמי ולא ידעתי אם אני מסוגלת. התחלתי להריץ בראש את כל הדברים שעוד לא הספקתי לחוות, עוברת על פני התמונות בבית וחורטת בזכרוני את האנשים הקרובים לי ביותר. ארצה לחשוב עליהם בדקות האחרונות שלי, במידה ולא אצא מזה בחיים.
לקחתי מונית ונסעתי בדיוק אל אותה הכתובת שג'וזף דאג לשלוח לי לנייד. סקייטפארק – אותו הסקייטפארק בו שהתה קים עם החברים שלה. כשהגעתי לשם, הדבר הראשון שחיפשתי אחריו, היתה אחותי הקטנה. לקח לי מספר רגעים להבחין בה, וברגע שווידאתי שהכל בסדר איתה, נשמתי לרווחה. עכשיו עמד להגיע החלק הקשה יותר.
שני רכבים שחורים עמדו בצידי הכביש ולא היה קשה לנחש למי היו שייכים. מר ג'וזף בכבודו ובעצמו דאג לצאת מהרכב ולסמן שאגש אליו.
ניסיתי לבחון את השטח, לראות אם פספסתי מישהו או משהו שעלול לפגוע בקים או להתקיל אותי.
ניסיתי לאסוף את עצמי, זאת תהיה הפעם הראשונה שאצטרך להיפרד מעצמי – מהצד שהכרתי בתוכי, אן הנחמדה והפתטית, הפחדנית והתמימה. אני אצטרך להשיב מלחמה, ועל מנת לעשות זאת, אצטרך להעיר בתוכי משהו שלא הייתי בטוחה שאני מסוגלת אליו בכלל.
קימצתי את ידיי לאגרופים וניגשתי אליו. צעדים מהוססים, אך ניסיתי לשמור על ראש זקוף, לא להשפילו, לא לתת לו לחשוב שהוא חזק יותר ממני, שמאיים עליי. הוא לא הכיר אותי מקודם, מה שנתן לי יתרון. הוא לא יודע מה אני, מה שישאיר לי את אפקט ההפתעה.
"מתכוון לסיים עם זה כאן?" שמרתי על טון קר ונוקשה. ענדתי מסיכה – מסיכת האומץ.-*
"לא יקירתי, אני לא אוהב את אור הזרקורים...כנסי אל הרכב" הוא סימן לי עם היד כאשר חיוך ממזרי פרוס על פניו הגועליות.
