הנסיעה היתה מייאשת ומתסכלת, מורטת עצבים ומאמללת. ניסיתי לעכל את מה שעובר עליי, איך הגעתי למצב הזה?!
מבטי ננעל על הבחור שאת שמו לא הכרתי, הוא לא דיבר ולא התייחס אליי, רק שמר על הבעה זועפת. הוא כעס וסביר להניח גם שנא אותי על כך שהרסתי לו את כל התוכניות. ניסיתי לאזור אומץ ולא להראות לו שכל חלק וחלק בגופי קורס מפחד. הייתי חייבת להישאר חזקה.
רציתי להרגיז אותו, לעצבן ולגרום לו לוותר, זאת אחת הסיבות שהזדחלתי אל המושב הקדמי.
עברו כארבעים דקות אולי אפילו יותר מאז שהחל לנסוע, כבר התרחקנו מהעיר. לא ידעתי לאן הוא נסע וגם לא ידעתי מה יקרה כשנגיע למקום המיועד. האם ינסה להרוג אותי?
"זאת חטיפה!" פלטתי, לא יכולתי לסבול את השתיקה הזאת יותר. הוא גיחך בזלזול.
"לא חטפתי אותך, את בעצמך לא רצית לצאת....לעומת זאת את האוטו שלך...." הוא הסית את מבטו לכיווני, שפתיו התעקלו לחיוך משועשע, "בואי נגיד, לקחתי בהשאלה" אמר בהתחכמות. כל הנימה המזלזלת הזאת הבעירה את הדם בגוף. הוא כל כך הרגיז עד שרציתי לצלוף בפניו. החוצפה שלו הייתה בלתי נסבלת!
"אני לא רציתי לצאת?!" התפרצתי, "אולי כי אתה לקחת משהו ששייך לי!" רטנתי.
"הו – באמת?!" הוא לגלג בציניות. הייתי מזועזעת מההתנהגות הילדותית שלו. הוא היה מאוד שונה מכל הפושעים שהכרתי מהסרטים שראיתי. בסרטים הם תמיד מהווים איום, מרתיעים, לא מבזבזים את זמנם בדיבורים עם הקורבן, לא שהוא היה שונה בהרבה, אבל הגישה שלו...כמו ילד קטן, הוא התבדח מכל דבר.
"אחים שלי ידאגו לי..." אמרתי בייאוש, חלק בי קיווה שאולי יחוס עליי.
"עצוב מאוד, להוריד אותך בתחנת אוטובוס הקרובה?" הוא המשיך להתנהג כמו חלאה.
"דבר ראשון; אין לי כסף ושני; אני לא ממשיכה בלי האוטו שלי! אני רוצה שתחזיר לי אותו.." ניסיתי לשמור על קור רוח.
"את רוצה הרבה!" הוא פלט בפשטות והוציא מהכיס שלו חפיסת סיגריות, שולף מתוכה אחת.
"תיחנק!" סיננתי בכעס. עמוק בתוכי התחננתי שזה יקרה, אבל כמובן שזה לא קרה. הוא רק חייך את החיוך הציני, והדבילי שלו.
זה עצוב עד כמה שבחור כזה, שנראה כל כך טוב, עושה את ההפך הגמור מלמשוך אליו.
בזמן שהיה עסוק בהוצאת העשן של הסיגריה מהפה והנהיגה המופרזת שלו, עיניי ננעצו באקדח, שכמה רגעים קודם לכן, הניח באמצע, בין המושבים. זאת ההזדמנות שלי!
אצבעות ידיי החלו בזהירות להתגנב אל הנשק, אך ברגע שהנחתי את ידי עליו, זרם של כאב עבר בכף ידי.
הוא כיבה עליי את הסיגריה. סילקתי את ידי והתפתלתי בשקט מכאבים.
"אל תנסי לעשות שטויות, ילדה!" הוא סינן בין שיניו. 'ילדה' הוא קרא לי. ההערה העלובה שלו הקפיצה לי וריד.
YOU ARE READING
Am I Evil?
Actionבילדותה, בתקרית לא מכוונת, הרגה את אימה. זה היה אז שאן קולינס, גילתה את היכולת שליטה בקרח. מאז היא מתגוררת בין האנשים כשסודה מוסתר. היא בטוחה שיכולה להיות בדיוק כמו כולם, הרי אין בה רוע. בזמן שזאת מנסה להמשיך בחיים רגילים, הגורל צופה עבורה דרך אחרת...
