my brother best friend

פרק 12

קרן האור שחדרה דרך החלון העירה אותי וקמתי מהמיטה בחוסר חשק, לבשתי חולצה כחולה קצרה ומכנס שחור גבוה נעלתי נעליי ספורט שחורות ואספתי את השיער לקוקו גבוה. ירדתי במדרגות לא יכולה לעצור את החיוך הקטן שעשה את דרכו על פניי ששמעתי את הרעש בא מהמטבח ונכנסתי רק בכדי להימשך הצידה בזמן כדי להתחמק מלחמנייה שעפה לכיווני "סליחה סיס" אלכס אמר בין צחוק לצחוק והאדם שאחז בי לא שיחרר אותי ונאלצתי להישיר מבט לעיניים כחולות משועשעות ונחושות. משכתי את היד שלי ממנו לוקחת צעד הצידה מוכרחה להשים מרחק בנינו.

"אז זה מה שיהיה מעכשיו? אצטרך לחמוק מלחמניות מתוקות במטבח?" שאלתי מנסה להסיח את דעתי ואלכס צחק "סליחה ספנסר אידיוט" "אלכס! שמור על השפה!" אמא שלי גערה בו והוא הביט בה בהלם "אליס אומרת את זה כול הזמן!" פתחתי את הפה שלי לומר משהו שספנסר קטע אותי "אבל ממנה זה חמוד" הבטתי בו בהלם והוא קרץ אלי, אלוהים הנה זה מתחיל חשבתי בפניקה. אלכס גלגל עיניים "כן, כן מה שתגיד. אליס את בסדר? את נראית זוועה" נעצתי בו מבט כועס ואז נאנחתי לא היה בי טיפת כוח לריב "אני עייפה" מלמלתי "טוב ממחר יש לך שבועיים חופש" ספנסר אמר בחיוך והנחישות בקול שלו גרמה לי להילחץ, שבועיים שלמים בהם אני אאלץ להתמודד עם הנוכחות המתמדת שלו בבית והתחלתי לחשוב איך אני יכולה לברוח מזה וכאילו הוא קרא את המחשבות שלי הוא התכופף כך שהוא לחש כנגד האוזן שלי "אל תחשבי על זה אפילו, בשבועיים הקרובים את שלי" הפסקתי לנשום לשנייה והלב שלי החסיר פעימה, אם זה מפחד או אושר לא ידעתי ומצאתי שחוסר הידיעה הזה הבעית אותי.

לאורך כול הנסיעה לבית הספר שתקתי מקשיבה במעומעם לשיחה של ספנסר ואלכס ומביטה בנוף מנסה לחשוב מה הוא יכול לעשות בשבועיים הקרובים ואיך לעזאזל אני מתחמקת מזה?! יצאתי מהמכונית ממלמלת להתראות במהירות והולכת לכיתה שלי. השיעור הראשון שלי היום היה מתמטיקה ונאנחתי מותשת התיישבתי על הכיסא מוציאה את ספר מתמטיקה והמחברת. גברת רובינסון נכנסה לכיתה ונראה שהיום היא עצבנית "בוחן פתע להכניס ספרים ולהשאיר רק מחשבון ודפים" כאדם אחד כול תושבי הכיתה התחילו למחאות ולהתלונן שזה לא הוגן אבל אחרי ויכוח של עשר דקות כולם ויתרו וקיבלו את גורלם המר.

יצאתי מהכיתה וחייכתי חיוך חצי מזויף שראיתי שאריק מחכה לי "היי בייב מה נסגר עם הפרצוף הזה?" "איזה פרצוף?" "הפרצוף שאומר שרצחו לי את הכלבלב" גיחכתי וסיפרתי לו את מה שקרה אתמול והיום בבוקר "אוי בייב אני כול כך מצטער" הוא משך אותי אליו לחיבוק מנחם ואני חייכתי "לא אשמתך שאני טיפשה" "היי רק לי מותר לקרוא לך טיפשה!" גלגלתי עיניים "וחוץ מזה אולי משהו טוב יצא מזה?" "מאז שהתחלת לצאת עם קים נהיית רומנטיקן" מלמלתי מעקמת את הפרצוף שלי בגועל מזויף והוא פרץ מצחוק גורר אותי יחד איתו לצחוק מתגלגל "הו ככה אני רוצה אותך! מחייכת וצוחקת. את הכי יפה ככה" "כן, כן אני נראית כמו זומבי מהלך" מלמלתי בציניות והוא צחק "אני לא אתווכח איתך" "אידיוט!" הכיתי אותו בראשו והוא צחק אוחז בידי ומוביל אותי לשיעור ספורט.