my brother best friend

פרק 25

נאנחתי מוחקת את התרגיל וחוזרת עליו שוב, למה? למה אני צריכה מתמטיקה?! נאנחתי מתוסכלת שזאת כבר הפעם החמישית שאני מנסה לפתור את התרגיל הזה ולא מצליחה!! נשכתי את השפה מנסה שיטה חדשה שהמורה הציע ומגיעה לאותה תוצאה שגוייה "אוף!!" שמעתי מישהו מגחך והבטתי למעלה נועצת מבט כועס בפנים המחייכות של החבר שלי מזה שלושה חודשים "משהו מצחיק אותך?" שאלתי מרימה גבה ואומרת בלי מילים תשקול מילים. הוא חייך "כלום, אני יכול לעזור לך אם את רוצה?" "כן בבקשה!" אמרתי מביטה בו כאילו הוא המושיע שלי והוא גיחך סוגר את הדלת אחריו ונועל אותה. החזרתי את תשומת הלב שלי למחברת ולתרגיל "אוקיי לא משנה מה אני עושה התשובה תמיד יוצאת אותו דבר ושגוייה!" אמרתי מיואשת "טוב יש לזה פתרון פשוט" הנהנתי ממשיכה להביט במחברת מצפה שהוא ייקח ממני את העט או משהו אבל במקום זה הוא לקח את המחברת שלי והניח אותה על השידה "ספנסר? מה אתה עושה?" שאלתי מבולבלת והוא חייך אלי חיוך ממזרי מושך אותי אליו ומניח נשיקה עדינה בקצה הפה שלי "התגעגעתי אלייך" הוא לחש וצמרמורת עברה בי שהרגשתי את הנשימה החמה שלו כנגד פני "ראיתי אותך אתמול" לחשתי אבל הוא פשוט סימן בראשו לשלילה "לא נשקתי אותך שבוע" הוא מלמל כנגד השפתיים והסמקתי נושכת את השפה התחתונה שלי והמבט שלו התמקד בפעולה הפשוטה הזאת.

הסיבה שהוא לא הצליח לנשק אותי בשבוע האחרון הייתה אלכס, עם הזמן זה נהיה קשה יותר ויותר להסתיר ממנו את האמת אבל שנינו לא היינו מוכנים לספר לו, חששנו מהתוצאות שזה יגרום. "זה משגע אותי" חייכתי בביישנות מחליטה לשייך את זה למשפט הראשון שלו ולא לפעולה שעשיתי "באמת? מה אני יכולה לעשות בשביל להחזיר לך את השפיות?" שאלתי שמה מרחק בנינו "אני חושבת שיש לי פה משהו שיכול לעזור לך" התכופפתי לקחת משהו מהשידה וצליל הפתעה פרץ מבין השפתיים שלי שנמשכתי אחורה על המיטה והוא נשען מעלי "גם אני חושב" הוא לחש שנייה לפני שהניח את השפתיים שלו כנגד שלי, מנשק וחוקר כול פינה, נושם אותי לתוכו.

תמיד אהבתי את העובדה שספנסר זקוק לי קרוב אליו בדיוק כמו שאני זקוקה לו, אבל לא משנה כמה איבדנו את הזמן ואת המקום או פשוט הלכנו לאיבוד בתחושה הוא אף פעם לא ניסה לעשות משהו מעבר לנשיקות, הוא כיבד אותי, דאג לי ואהבתי את זה, כמעט יותר מידי. הוא נשך לי את השפה התחתונה מבקש כניסה ואני נאנחתי נותנת לו ומחוקקת כול נגיעה בזיכרון שלפתע "אליס?" קפאתי וכך גם ספנסר מעליי, אלכס. "אליס למה הדלת נעולה?" "פאק" ספנסר לחש והתרומם מעלי התיישבתי גם אני על המיטה מסדרת את השיער שלי במהירות מנסה להעמיד פנים שלא התמזמזתי עם החבר הכי טוב שלו על המיטה שלי לפני חמש דקות ופתחתי את הדלת מחייכת אליו ומנסה להסתיר את החשש בפניי.

"היי" אמרתי והוא הרים גבה "ספנסר מתי הגעת לכאן אחי?" "לפני כמה דקות שמעתי את אחותך נלחמת עם מחברת המתמטיקה שלה והחלטתי לעזור לפני שהיא תתלוש את כול הדפים ממנה" הוא אמר בחיוך ואני נעצתי בו מבט זועם "זה לא נכון! היה לנו ויכוח קטן אבל אני אוהבת את המחברת שלי!" אמרתי מגחכת לעצמי ושני הבנים צחקו "בסדר, בסדר אחי בוא המשחק עומד להתחיל" הוא הנהן וקם מהמיטה שלי אבל שנייה לפני שהוא עזב הוא התכופף כך שלחש לי נגד האוזן "התשובה שלך נכונה, פשוט הסתכלת בתרגיל הלא נכון" שמעתי את הצחוק בקולו "ספסר אידיוט אחד!!!!" צעקתי ושמעתי אותו ואת אלכס צוחקים לאורך כול המסדרון.

סגרתי את הדלת והבטתי במחברת שלי שוב וראיתי שהוא צדק, פתרתי את תרגיל 73 אבל הסתכלתי על הפתרון של 74, יופי אליס הגעת לרמת טמטום חדשה. חשבתי במירמור אבל לא יכולתי למחוק את החיוך שעשה את דרכו על הפנים שלי וגם לא את תחושת האשמה ששטפה אותי בכול פעם שנאלצתי לשקר לאלכס. המשכתי בתרגילים שלי עד שהבטן שלי החליטה להזכיר לי שאני צריכה גם אוכל , יצאתי מהחדר שלי וחוצה את המסדרון שומעת את אלכס וספנסר צועקים מהחדר על השחקנים של הקבוצה שהם אוהדים, אומרים להם מה לעשות וגלגלתי עיניים "גברים והספורט שלהם" מלמלתי.

נכנסתי למטבח מוציאה מהמגירה שני פרוסות לחם, מהמקרר גבינה צהובה וקטשופ ומוציאה את הטוסטר מהארון "תעשי שניים?" חייכתי "יש לך רדאר שאומר לך מתי אני עושה אוכל נכון?" ספנסר צחק והניח לידי את המצרכים הנוספים "אולי" נערתי בראשי מגחכת לעצמי. הנחתי את שני הפרוסות בטוסטר "את באה למשחק מחר?" נשכתי את השפה זה המשחק הרביעי שלו מאז העונה התחילה, הגעתי למשחק הראשון וזה רק חיזק את מה שתמיד חשבתי אירועים של בית הספר זה לא הקטע שלי ואיכשהו הצלחתי להתחמק משני המשחקים האחרים אבל התירוצים נגמרים לי, אולי כדאי לנסות את האמת? נאנחתי "ספנסר אני לא טיפוס של ספורט" אמרתי והוא נאנח "קדימה אליס אין לך מושג כמה טוב זה עושה לי לראות אותך שם" הסתובבתי אליו "כולם שם מעודדים אותך אני באמת אעשה הבדל כלשהו?" "כן. כי את תהיי היחידה שם שתעודד אותי ולא תעודד את הניצחון" הרגשתי איך הלב שלי החסיר פעימה וחייכתי אליו בביישנות "בסדר קפטן אני יהיה שם אבל כדאי מאוד שזה יהיה שווה את הזמן שלי!" אמרתי והוא גיחך "אני אביא לך את הנציחון מבטיח" גלגלתי עיניים קבוצת הפוטבול שלנו ניצחה בשלושת המשחקים הראשונים ומשהו אומר לי שהם ימשיכו "כן ,כן אבל אתה בטוח שיהיה משחק מחר?" הוא הרים גבה ונישען על הדלפק "למה שלא יהיה?" "מזג האוויר היום נורא ואמרו שמחר ירדו גשמים חזקים" "בטוח שהכול יהיה בסדר, אה ואת תיסעי עם רוז והמעודדות למשחק זה בסדר?" "רוז? כן, המעודדות? לא!" הוא גיחך "אני כבר אשיג הסעה אבקש מקייל או משהו" החיוך שלו נעלם כלוא היה ברגע שהזכרתי את השם של קייל נאנחתי "אתה עדיין לא מחבב אותו?" "לא" "אבל אמרתי לך שכלום לא קרה בנינו!" "הוא נגע בך, הוא נישק אותך אליס אין לך מושג כמה אני מתאפק לא לחבוט בו בכול פעם שהוא מחבק אותך!" נשכתי את השפה אבל לא יכולתי להתעלם מהתחושה הטובה שהקנאה שלו העבירה בי, הידיעה שהוא מפחד לאבד אותי גורמת לי להרגיש חשובה, רצויה.

נאנחתי לא רוצה שכול המשחק הוא יחשוב עלי ועל קייל ולא יהיה מרוכז אז נכנעתי "בסדר אני אסע איתם אבל זה לא אומר שאני נהנית מזה!" הוא חייך נשען קדימה "תודה" הוא לחש כנגד האוזן שלי ואז יצר בנינו מרחק מרים את הטוסט וקורץ לי לפני שהוא עלה חזרה למעלה ואני צחקתי אלוהים הגבר הזה משגע!.

היי בנות אז הבטחתי פרק ואני מעלה ברגע שיהיו 60 קריאות ו25 הצבעות אני אעלה פרק נוסף מקווה שתהנו מהפרק :)