my brother best friend

פרק 33

רצתי לחדר שלי מודה למזל שלי שההורים שלי לא פה וטרקתי את הדלת אחרי נזרקת על המיטה ובוכה. הטלפון שלי המשיך לצלצל ולצלצל ולא רציתי לראות מי זה, לא רציתי לענות לו כי ידעתי שאני אשבר. אני נפרדתי ממנו פשוט ברחתי ואם אני אתן לעצמי זמן לחשוב על זה אני אמצא את כול הסיבות בעולם לחזור אליו ואני לא יכולה! אני לא יכולה להמשיך להיות הסוד הקטן שלו, השקר שלו. אני לא יודעת מתי אבל נרדמתי מאבדת את עצמי בעולם מלא חלומות.

התעוררתי באמצע הלילה והושטתי יד עייפה לטלפון 30 שיחות שלא נענו מספנסר 5 מרוז ואריק אינספור הודעות משלושתם וכולם על אותו נושא, ספנסר. נאנחתי קמה מהמיטה ושוטפת פנים, קיללתי תחת השפה שראיתי עד כמה העיניים שלי אדומות ונפוחות נאנחתי מתיישבת על החלון ומביטה בשמים, בכוכבים שמאירים את הלילה. הייתי כול כך שקועה במחשבות שלי שאפילו הרעש החלש של הטלפון שלי רוטט נגד השידה הקפיץ אותי וקמתי מאדן החלון מרימה את הפלאפון וקופאת שראיתי מי מתקשר אליי. ספנסר, לחצתי על דחה ושנייה לאחר מכן הוא שלח לי הודעה "תעני לי" "אני לא יכולה" "למה?" "כי לשמוע את הקול שלך עכשיו ישבור אותי" "אליס בבקשה..." ידעתי מה הוא מבקש, הוא מבקש עוד זמן "אני מצטערת" "אז זהו? את מחליטה ואני אמור לקבל את זה?" הנחתי לדמעה אחת לזלוג על הלחי שלי "כן" הוא לא ענה לי הפעם אבל השתיקה שלו הייתה תשובה רועמת, הוא ישכח ממני וזה ישבור לי את הלב.

עבר שבוע מאז וירדתי למטה מוקדם נושקת לראשה שלי אמי ויוצאת מהבית, מאותו יום שנפרדנו לא יכולתי לראות את ספנסר זה כאב יותר מידי אז התחלתי לצעוד ברגל, מתחמקת ממנו בכול מחיר. הגעתי לבית הספר וחייכתי אל אריק וקים שהחזירו לי חיוך מנחם "אני בסדר מספיק עם הרחמים" מלמלתי שהגעתי אליהם ואריק משך אותי לחיבוק זריז "את בטוחה שאת בסדר? חלף רק שבוע ואת נראית זוועה מתוקה" נאנחתי נועצת בו מבט זועם ומתחננת בפניו בלי מילים שישנה נושא מה שהוא עשה, הוא התחיל לספר לי על הטיול שהוא יצא עם המשפחה של קים. הוא צחק ואמר כמה טיפש הוא היה שפחד לפגוש אותם "הם פשוט נפלאים! אני בטוח שאם תפגשי אותם תתאהבי!" הנהנתי "בטח" מלמלתי וקפאתי במקום כמעט מפילה את אריק יחד איתי "אליס מה קרה?" הוא עקב אחר המבט שלי וצרור של קללות יצירתיות פרצו מהשפתיים שלו "חתיכת מניאק קטן!" התעלמתי ממנו, מנתקת לחלוטין את קולו הייתי מהופנטת ולא יכולתי להסיט את המבט שלי מספנסר ואוליביה שישבו אחד צמוד לשנייה והיא מלטפת לו את הזרוע מעלה מטה בזמן שהוא ממלמל לה משהו לתוך האוזן וכאילו הוא הרגיש את המבט שלי עליו הוא הסתכל למעלה והמבטים שלנו הצטלבו.

העיניים שלו התרחבו בהלם ושלי התמלאו בדמעות פתחתי את הפה שלי לומר משהו אבל מיד סגרתי אותו ממלמלתי התנצלות מזויפת לאריק ורצה לשירותים, מחפשת מקום שקט לבכות בו. "אליס?" זאת הייתה רוזי "אליס תפתחי את הדלת או שאני אזחל על הרצפה המסריחה הזאת בשביל להגיע אליך" נשכתי את השפה שלי ונאנחתי יודעת שהיא תעדה את זה וגם יודעת שלא נקו את הרצפה כמו שצריך כבר 10 שנים. פתחתי את הדלת והיא נכנסה לתא מחבקת אותי חזק "אריק סיפר לי, הוא אידיוט!" ניערתי את ראשי "לא הוא לא, זאת הייתה הבחירה שלי רוזי אבל זה עדיין כואב!" אמרתי בין התייפחות להתייפחות והיא משכה אותי אליה מנחמת. הצלצול נשמע אבל אף אחת מאתנו לא עשתה שום צעד לעבר הדלת וכך העברנו את השעתיים הראשונות אני בוכה והיא מנחמת עד להפסקת הצהריים.

אריק וקים חיכו לנו בקפטריה ואיך שהתיישבתי עטפו אותי בחיבוק אוהב "פשוט דברו על כול דבר אחר" קים חייך והתחיל שיחה שואל את רוז שאלות על אלכס והיא לא יכלה להיות יותר בעננים, לפתע אריק הפסיק לדבר והביט בי או יותר נכון במישהו שעמד מאחורי "אפשר לדבר?" הלב שלי החסיר פעימה וקיללתי את עצמי על זה שאני חלשה, הבטתי בשלושת החברים הכי טובים שלי וראיתי כמה הם היו מחולקים. ספנסר לא עשה שום דבר רע זאת אני שהחליטה להיפרד ממנו וזאת אני שצריכה לשאת באחריות אז עם טיפת האומץ שנשארה לי קמתי מהשולחן "כן".

הוא הוביל אותי לחלק מבודד בבית הספר "נו?" מלמלתי מתה ללכת מפה, "אני מצטער" הראש שלי התרומם כול כך מהר שלפתע העולם הסתחרר "אתה מצטער על מה?" "על מה שקרה עם אוליביה אני..." הרמתי יד קוטעת אותו "זה בסדר" "זה לא, אנחנו סוג של יוצאים" קפאתי הרגשתי כאילו שפכו עלי דלי של מים קרים "יוצאים? וואו יודע מה עד עכשיו חשבתי שאני חרא של אדם בגלל מה שעשיתי אבל מסתבר שהיית זקוק לשבוע ולבחורה אחת בשביל לשכוח אותי" "אליס אל תגידי את זה!" "לא להגיד את האמת?! למה לא?" "כי זה לא נכון! פאק אליס! אני שבור את מבינה מה זה!!!" "שבור? אתה שבור ואתה מתעסק עם כול בחורה שבא לקראתך?!" הוא חבט בקיר לידי וקפצתי "כי רק ככה אני מצליחה לשכוח מהכול, לשכוח ממך!" הוא הרים מבט ופגשתי בעיניים כחולות מעונות "מה אני יכול לעשות? את בחרת" הוא לחש, הנחתי לדמעות לזלוג אני רק מכאיבה לשנינו אבל זה עדיף. אנחנו לא מתאימים ואני לא רוצה שהם יאבדו חברות מכול החיים.

"אני כול כך מצטערת" ליטפתי את הפנים שלו בעדינות והוא גיחך "איך הגענו לזה?" "שיקרנו, הסתרנו וזה מאוחר מידי" "אני אגיד את האמת לאלכס" "לא אתה לא" הוא נשען למגע שלי ואני נתתי לעצמי ליהנות מהמגע שלו לכמה שניות נוספות לפני שלקחתי צעד אחורה "אפשר להישאר ידידים?" "אני לא יכול להיות ידיד שלך" "למה?" כחול פגש בחום "כי אני אוהב אותך יותר מידי". ברחתי משם לא מסתכלת אחורה.

מישהי רוצה עוד פרק?

g3"