my brother best friend

פרק 10

רצתי, ורצתי לא מביטה לאחור והסתתרתי מאחורי עץ גדול מתנשפת ומתפללת שהוא לא ימצא אותי, שמעתי אותו עוצר ומתקדם לעברי, בבקשה לא. אם הוא ימצא אותי הוא יגלה מי אני ואז איך אוכל להביט לו בפנים? "ספנסר?" עצרתי את הנשימה שלי ששמעתי את הקול של אלכס, "אחי לאיפה נעלמת סטייסי מחפשת אותך! אם אני אאלץ להמשיך לשמוע אותה מתבכיינת שהיא ננטשה אני לא יהיה אחראי למעשיי" "אה?" "אתה בכלל מקשיב לי?" "כן, כן בטח בוא נלך" חיכיתי כמה דקות עד שהייתי בטוחה שהם לא בסביבה ושחררתי אנחת הקלה. מיהרתי לעזוב את את שטחי הגינה ולא עצרתי עד שהייתי באמצע הדרך הביתה.

הטלפון שלי צלצל ועניתי "היי רוז" "איפה את??! נעלמת לי!" נאנחתי נרתעת מעוצמת הקול שלה "אני מצטערת רוז אבל משהו קרה ונאלצתי לחזור הביתה" "מה קרה?" זיהיתי איך הכעס בקולה נהפך לדאגה ולקחתי נשימה עמוקה אוזרת אומץ "נישקתי את ספנסר" הקו היה שקט לכמה רגעים ואז "מה?!" הרחקתי את הטלפון מהאוזן שלי "איך? מתי? איפה?" נשמע צליל ממתינה ונאנחתי "רוזי אני אדבר איתך יותר מאוחר, זה לא לטלפון" "בסדר אני אצלך דבר ראשון מחר בבוקר" "בסדר" מלמלתי וניתקתי את השיחה. לחצית על קבל מבלי להשים לב מי זה "הלו?" "אליס איפה את?" קפאתי "ס-ספנסר" גמגמתי אלוהים למה לא הסתכלתי מי המתקשר?! "כן אני ספנסר, את אליס" הוא אמר באיטיות כאילו מסביר לילד בן 3 ובעל כורחי מצאתי את עצמי מחייכת ואז פלאשבק של הנשיקה שלנו תקף אותי והחיוך נמחק כלוא היה ובמקומו התיישבה לה הרגשה של אושר ועצב בלב "איפה את?" "בדרך הביתה" מלמלתי "עם אריק?" "לא" "אז עם מי? כי אני רואה את רוז מולי״ הקו היה שקט ואז ״אל תגידי לי שהלכת לבד!!" שתקתי "אליס?" "אמרת לי לא להגיד שהלכתי לבד" מלמלתי והוא נאנח "איפה את? אני בא לאסוף אותך" "לא!" שיט הייתי נחרצת מידי והקו נהיה שקט "אני מתכוונת אני עוד כמה דקות בבית אני אהיה בסדר ביי" מלמלתי ניתקתי את הטלפון במהירות יודעת שהתנהגתי אליו באכזריות אבל אסור לו לראות אותי ככה!.

אחרי עשר דקות הגעתי הביתה ומיהרתי להוריד את השמלה וללבוש פיג'מה, מחקתי את האיפור והייתי באמצע הוצאת הסיכות מהשיער שלי שהדלת שלי נפתחה וספנסר נכנס, הלב שלי קפץ למראה אותן עיניים כחולות שכרגע היו זועמות "השתגעת אליס?! ללכת לבד הביתה באמצע הלילה?!" שתקתי מביטה בו ולא יודעת מה לומר, הדבר היחידי שרודף אותי היה הנשיקה שלי ואז המילים שלו הדהדו לי בראש "היא מיוחדת עבורי" עצמתי עיניים הלב שלו כבר שייך למישהי אחרת, חשבתי נאבקת בדמעות "פאק אליס לא התכוונתי" הוא מלמל והתיישב לידי מוחא את הדמעה הבודדה שלא שמתי לב שזלגה לי על הלחיים "אני מצטער פשוט הייתי מודאג ופאק אל תבכי!" פקחתי עיניים והבטתי בעיניים כחולות "אני לא בוכה בגלל שצעקת עליי" מלמלתי, רציתי לומר לו שזה לא בגללו אבל פחדתי שהוא יראה דרך השקר שלי ואז לא יהיה לי דרך החוצה "מה לעשות בשביל שתפסיקי לבכות?" הוא לחש וחייכתי אליו בעצב תגרום לי להפסיק לאהוב אותך? רציתי לומר אבל התפשרתי על "תעזור לי להוציא את הסיכות מהשיער?" שאלתי בעצב והוא גיחך "בטח" הוא סובב אותי כך שהגב שלי היה מופנה אליו והוציא בעדינות את שאר הסיכות מראשי "אז רוצה להגיד לי למה בכית? מישהו פגע בך?!" הזעם בקולו היה ברור ונאנחתי "לא, אני מצטערת שיצאת מהנשף מוקדם בגללי" "זה בסדר חיפשתי תירוץ לברוח משם" הכרחתי את עצמי לחייך "אני עייפה" מלמלתי והוא נאנח "אני אניח לך לישון, לילה טוב" הוא נישק לי את המצח בעדינות ועזב. שכבתי במיטה משחזרת את הערב איך הוא דיבר על הבחורה המיוחד שלו ועד כמה העיניים שלו נצצו שהוא דיבר עליה ובכיתי, בכיתי על האהבה הנכזבת שלי ובכיתי על הנשיקה הראשונה שלי שתמיד תישאר בסוד.

קמתי למחרת הבוקר לקרן האור שחדרה דרך החלון ונאנחתי מתחפרת חזרה בשמיכה מסרבת לקום. שמעתי דפיקה בדלת ואז רוזי נכנסה מתיישבת על המיטה ולא אומרת כלום התיישבתי במיטה מביטה בה "הוא אוהב מישהי אחרת" מלמלתי והיא משכה אותי אליה מחבקת ומנחמת. שסוף סוף נרגעתי סיפרתי לה את כול מה שקרה ביום הקודם והיא נעצה מבט זועם בדלת "מטומטם אם הוא רק היה מסתכל מתחת לאף שלו הוא היה רואה איזה אוצר את!!!!" חייכתי בעצב "זה לא משנה" מלמלתי בעצב והמבט שלה השתנה "איך הייתה הנשיקה הראשונה שלך?" היא לחשה ואני הסמקתי "מושלמת" מלמלתי והיא חייכה מאוזן לאוזן אבל אז החיוך שלי נעלם כלוא היה "אני חייבת להתרחק ממנו, אני חייבת לשכוח ממנו לפני שאני אשבר יותר" היא הביטה בי בעצב "להתרחק ממנו לחלוטין?" היא שאלה ואני הנהנתי "זה אומר להפסיד אותו לחלוטין בתור ידיד את מוכנה לזה?" נשכתי את השפה והבטתי בה "כן אני חייבת להוציא את ספנסר הייל מהמערכות שלי ואני חייבת לעשות את זה בכול דרך אפשרית!"

היי בנות העלתי את הפרק הזה שוב בגלל שהיו הרבה בנות שלא הצליחו להיכנס אליו