my brother best friend

פרק 20

Start writing your storyהנחתי לידיים שלי לשוטט עליו עד שהנחתי אותם בשיער שלו, מושכת אותו קרוב יותר, הוא נשך את השפה שלי מבקש כניסה והנחתי לו, זה היה מוזר כול כך מעולם לא נישקתי גבר לפני ספנסר אבל זה הרגיש נכון ובדיוק שהנחתי לעצמי לוותר על הכול ולהפסיק לחשוב הוא התנתק ממני ונפל על הרצפה "פאק! פאק!" הוא מלמל ואני הבטתי בו חסרת נשימה וסמוקה "ספנסר?" לחשתי והוא הביט בי והחרטה שראיתי בעיניים שלו פגעה בי עמוק. הוא מתחרט שנישק אותי? "אני מצטער אליס פאק!" הבטתי בו בהלם, מה לא בסדר עם הבחור הזה?! "אני באמת מתנצל אני לא יודע מה..." קטעתי אותו "אל תתנצל, תחסוך במילים ספנסר כי אני לא מתכוונת לסלוח לך" הוא הביט בי והפחד שראיתי בעיניים שלו רק עיצבן אותי יותר! אם הוא כול כך מפחד לאבד אותי אז למה לעזאזל הוא מתנהג ככה?!

"אליס" "שום אליס ספנסר מספיק! איזה משחק את משחק לכול הרוחות!" הוא הביט בי מבולבל "משחק?" "כן משחק! אתה אומר לי שאתה לא יכול להחזיר לי רגשות ואז כמעט תולש לקייל את הראש בגלל שאתה חושב שהתנשקנו?! אה ובוא לא נשכח שלפני שנייה תבעת עליי פאקינג בעלות!! אז אני לא יודעת מה אתה משחק אבל אני, אני הפסקתי!" צעקתי מרימה את הטלפון שלי מהרצפה ורציתי לחדר שלו נועלת את הדלת ושולחת הודעה לקייל "אני אצל ספנסר אתה יכול לבוא לאסוף אותי?" אחרי דקה הוא ענה לי "בטח עשר דקות אני שם". הנחתי לעצמי להחליק לרצפה נשענת כנגד הדלת מניחה לדמעות שקטות לזרום.

"אליס" הוא דפק בדלת ואני הכרחתי את עצמי לבכות בשקט מסרבת שהוא ישמע אותי נשברת, "אליס בבקשה תפתחי את הדלת" "ל-למה? כדאי שתוכל להמשיך לשחק ברגשות שלי?" לחשתי מקללת בתוכי שהקול שלי נשבר "פאק לא אליס אני-אני מצטער" לא יכולתי לעצור את היפחה שברחה ממני "תפסיק לבקש סליחה!" צעקתי מודעת לעובדה שהוא יכול לשמוע את הבכי שלי "פאק אליס תפתחי את הדלת אני אענה על כול שאלה רק תפסיקי לבכות בבקשה!" נשכתי את השפה שלי שוקלת אם להכניס אותו "אליס מתוקה אני מתחנן" הוא לחש ונאנחתי קמה מהרצפה, פותחת את הדלת ולוקחת כמה צעדים אחורה. הוא נכנס ונראה שהעיניים שלו רדופות. כשהוא הביט בפנים שלי וראה את הסימנים שהדמעות השאירו הוא נרתע וקילל מתחת לשפה שלו הוא ניסה לקחת צעד קדימה ואני עצרתי אותו "אל תתקדם" הוא הנהן ונעצר במקום שלו "יש לי רק שאלה אחת ואני צריכה שתגיד לי את האמת" הוא הנהן כבר יודע מה אני רוצה לשאול אותו לקחתי נשימה עמוקה והבטתי ישר בעיניים שלו "הבחורה מחוץ לתחום שדיברת עליה בנשף היא אני? אתה אוהב אותי?" לחשתי עוצמת עיניים, מכינה את עצמי לכאב שיבוא בעקבות התשובה שלו, כבר שומעת את הקול שלו בראשי אומר לא "כן" הוא לחש ופקחתי את העיניים מביטה בו בהלם "אל תשקר לי" לחשתי מפחדת כול כך שהוא רק אומר את זה בשביל לעודד אותי "אני לא משקר, לא הפעם" הראש שלי הסתחרר מכמות השאלות שרציתי לשאול אותו אבל רק אחת יצאה לי מבין השפתיים "למה שיקרת?" לחשתי "כי את מחוץ לתחום, את האחות הקטנה של החבר הכי טוב שלי. אלכס ישנא אותי כול החיים אם אני אעשה משהו בקשר לרגשות שלי" הנהנתי מניחה לדמעה אחת לזלוג "כמה זמן?" לחשתי והוא הביט בי מבולבל "כמה זמן יש לך רגשות כלפיי?" "שנתיים" צחוק מריר ברח מבין השפתיים שלי, כמעט אותו אורך זמן "שום דבר לא יכול לקרות בנינו" הוא לחש ואני הנהנתי "לפחות תגיד לי שזה כואב לך" לחשתי מביטה בעיניים כחולות קרועות "זה שובר אותי" חייכתי חיוך מריר מתנחמת בידיעה שזה כואב לו לא פחות ממני.

צפירה הוציאה אותי מהטרנס שהעיניים שלו שמו אותי בו והרמתי את הבגדים שלו עוקפת אותו אבל עצרתי שנעמדנו אחד ליד השנייה "אני הולכת לשכוח ממך" הוא עצם עיניים "תהיי מאושרת אליס" הוא לחש ואני ברחתי משם בוכה מטפסת על האופנוע של קייל והוא התחיל לנסוע הביתה. שהגעתי לבית שלי רוז ואריק חיכו לי שם וניחמו אותי. עלינו לחדר שלי וסיפרתי להם הכול "אידיוט!" רוז כמעט וצעקה בזמן שקייל הנהן בהסכמה ורק אריק שתק "למה אתה כזה שקט?" רוז שאל והוא הביט בי בעצב "אני לא יכול להגיד שאני לא מבין אותו, הם חברים כבר כמעט 18 שנה" "אבל?!" "הוא צודק" קייל מלמל "זה לא אומר שאני חושב שהוא לא אידיוט אבל לאבד חבר, אח זה לא דבר קל רוז, את היית בוחרת בחור על פני אליס?" היא פתחה את פיה וסגרה ואני חייכתי בעצב "אני לא כועסת עליו" אני פשוט שבורה חשבתי בעצב.

היום האחרון לחופש נגמר וידעתי שהיום אני צריכה להתמודד עם ספנסר, כבר שבוע שברחתי ממנו אבל הפעם שנינו ידענו למה ואף אחד מאיתנו לא ניסה לשנות את זה. נשענתי על דלת המכונית מקשיבה בחצי לב לאלכס שממשיך לדבר על האימונים למשחק הראשון בעונה שיהיה בעוד חודש "עדיין חופר על זה אה?" הקול שלו היכה בי ולקח לי שנייה להתנער מההלם "בוקר טוב" הוא חייך אליי והנהנתי ממלמלת בוקר ונכנסת מהר למכונית. ברגע שהוא עצר בחנייה מיהרתי ללכת משם מסרבת לראות את סטייסי נמרחת עליו וחייכתי אל רוזי.

היום עבר מהר ורוזי ביקשה ממני לחכות לה, היום יש לה את אימון המעודדות הראשון שלה והיא אמרה שהיא צריכה תמיכה. אז ככה מצאתי את עצמי יושבת בשלוש בצהריים בספסלים במגרש הפוטבול מביטה בנוף וסופרת את הדקות עד שהאימון של רוז יגמר. "מה את עושה פה?" ספנסר התיישב לידי "מחכה לרוז" הוא גיחך "באמת? חשבתי שאת פה בשביל הבחורים המיוזעים בלי החולצה" נשכתי את השפה "טוב נוף יפה זה בונוס" מלמלתי והרגשתי את הגוף שלו נדרך, נפלנו לשתיקה מביכה "קפטן קדימה האימון מתחיל!!" אחד מהשחקנים קרא לו והוא נאנח "ביי" "ביי" לחשתי.

סוף סוף האימון של רוז נגמר והיא חייכה אליי "היי" "רואה זה לא היה נורא כול כך!" היא אמרה ואני הרמתי גבה "בשביל מי?" היא צחקה ואני גיחכתי "רוז אימון טוב!" אלכס אמר מחייך אליה ולא פספסתי את הסומק העדין שקישט את הלחיים שלה "תגידי יש לך משהו לאחי?" לחשתי לה והיא עצרה במקום כמעט מפילה אותי לרצפה "מה?! על מה את מדברת?! איזה שטויות!!" הבטתי ברוזי ההיסטרית ולא הצלחתי לעצור את הצחוק שלי, צחוק מתגלגל וחופשי והיא נעצה בי מבט זועם "תפסיקי לצחוק!" היא צעקה עליי ואני נרגעתי טיפה "אוי את כזאת חמודה!" אמרתי והיא הסמיקה נועצת בי מבט זועם אבל אז התקדמתי אליה "נו יש לך?" היא הביטה על הרצפה מסרבת לפגוש במבט שלי "לא אכפת לי רוזי, את יודעת מה אני אגיד לך עוד משהו, הוא מחזיר לך רגשות" לחשתי לפני שהסתובבתי משאירה אותה לעכל את המידע עד שהיא רצה אליי "חכי רגע!!!" צחקתי הגיע הזמן לשחק אותה קופידון

היי בנות אני ממש אשמח לראות מה אתן חושבות ואם כדאי לעלות פרק נוסף