my brother best friend

פרק 36

נפרדנו אבל הוא לא הניח לי להתרחק ממנו, "הפחדת אותנו" "לא יכולתי להישאר שם, ספנסר פשוט..." הנחתי לשאר המשפט להישאר תלוי באוויר "אני מבין, אבל היית צריכה לענות לפחות על שיחה אחת" נאנחתי זה ממש לא מה שאני רוצה לשמוע עכשיו, במיוחד לא אחרי שהתנשקנו אז ניסיתי ליצור בנינו מרחק אבל הוא לא הניח לי. "אליס" נאנחתי "אני לא רוצה לשמוע את זה עכשיו ספנסר בסדר?" הוא נאנח מושך אותי אליו ככה שהגב שלי היה צמוד לחזה שלו והבטתי בשמים, רואה איך השמש עולה וידעתי שאני לא יכולה לברוח אני צריכה לחזור לבית הזה ולהתמודד עם ההורים שלי.

נעלתי נעליים ונכנסתי למכונית של ספנסר מניחה לו לנהוג ומביטה בנוף המתחלף תוהה מאיפה אני אתחיל. הוא עצר מול הבית שלי ויצאתי החוצה נעצרת מול הדלת כשהיד שלי עוד על הידית יד גדולה ושרירית כיסתה את ידי והרגשתי את הנשימה שלו מלטפת לי את צד הפנים "אני פה איתך" הרגשתי איך הגוף שלי נירגע מעט וסובבתי את הידית נכנסת לבית ולסלון מביטה בשלושת האנשים הכי חשובים לי בעולם יושבים בסלון עם עיניים אדומות ושקיות שחורות מתחת לעיניים, ברגע שנכנסתי הם הסתכלו מעלה וקפאו. אמא שלי הייתה הראשונה להגיב היא קמה מהספה ורצה אליי מושכת אותי אליה "אליס!" היא התייפה ואחזה בי כאילו אני גלגל ההצלה האחרון שלה. הנחתי לידיים שלי לעטוף אותה בעדינות, מנסה לנחם. אבא שלי קם מהספה גם כן מניח נשיקה עדינה על המצח שלי ולוקח את אמי ממני, אלכס עמד מולי מביט בי במבט אבוד ואני הכרחתי את עצמי לשלוח לו חיוך עדין ועייף ויכולתי לראות מעט איך השרירים שלו נרגעו.

לקחתי נשימה עמוקה והיד שלי רעדה, הרגשתי איך ספנסר אוחז בידי ולוחץ אומר בלי מילים שהוא פה והנהנתי "אנחנו צריכים לדבר" ההורים שלי הביטו בי מהוססים אבל הנהנו והובילו אותנו לסלון. התיישבתי מולם וספנסר לידי, לא מניח לידי. הרגשתי את המבט של אלכס על המקום בוא היד של ספנסר אחזה בידי אבל כרגע זאת הייתה הדאגה האחרונה שלי. "אני צריכה שתבטיחו לי שתאמרו לי רק את האמת" "אנחנו מבטיחים מתוקה!" אמא שלי מיהרה לומר ואבא שלי הנהן במהירות בהסכמה, הנחתי למבט שלי לנדוד לאלכס "ידעת?" "לא" הרגשתי כאילו משקל ירד מעל הכתפיים שלי, הוא לא ידע אבל את אותו משקל החליף אחד אחר, אחד יותר כבד. האם עכשיו הוא יתנהג אליי אחרת? נערתי את ראשי דוחפת את המחשבה הזאת לחלק אחורי בראשי והחזרתי את תשומת הלב שלי להורים שלי "מתי רציתם לומר לי את האמת?" "ביום ההולדת ה18 שלך, רצינו לתת לך את הבחירה אם לחפש את ההורים שלך או לא" הנהנתי מחזקת את האחיזה שלי על היד של ספנסר "א-אתם יודעים מי היו ההורים שלי?" אמא שלי ניערה את ראשה לשלילה "לא, במשרד האימוץ אמרו שמצאו אותך ליד פח אשפה באזור ממש רע של העיר" פח אשפה? זה מה שהייתי עבור ההורים הביולוגים שלי?! זבל?! דמעה אחת בודדה זלגה לי על הלחי "אליס?" אבא שלי לחש מביט בי בהיסוס, הוא שואל בלי מילים אם יש לי עוד שאלות.