my brother best friend

פרק 34

שבוע עבר מהיום שברחתי מספנסר אבל לצערי השבוע הזה לא חלף מבלי שאראה אותו, כול יום התראינו, בדרך לבית ספר, בבית הספר אפילו בבית שלי וכבר הרגשתי כאילו אני נשברת. אלכס שם לב שמשהו לא בסדר ביננו אבל אף אחד מאיתנו לא דיבר אז ככה מצאנו את עצמנו. אני ספנסר ואלכס סגורים בחלל הקטן שנקרא החדר שלי ואלכס חוסם את הדרך היחידה החוצה. "אוקיי שניכם תתחילו לשפוך מה קורה פה?" הבטתי ברצפה משחקת בשולי החולצה שלי "כלום" מלמלתי ואלכס הרים גבה מתיישב על כיסא מולי ומול ספנסר שישב סנטימטרים ספורים ממני "את החרא הזה תמכרי למישהו אחר אליס לא לי! אתם כבר כמה שבועות מתחמקים אחד מהשני, מתעלמים. אני יודע שקרה בניכם משהו אבל אני רוצה לדעת מה בדיוק!" נשכתי את השפה התחתונה שלי וקצב פעימות ליבי החל להתגבר "אלכס אחי עזוב זה בנינו" "לעזוב? ספנסר זאת אחותי וכך גם אתה, אני לא רוצה שתריבו. בזמן האחרון אתה מתרחק ואם זה קשור לאיזשהו מריבה בניכם אנחנו נפתור את זה!" עצמתי עיניים מרגישה את גלי ההאשמה שוטפים אותי שוב ושוב ודמעה עשתה את דרכה על פני.

"אליס את בוכה?" אלכס שאל מופתע והרגשתי איך הגוף של ספנסר נדרך "לעזאזל אל תבכי!" הוא היה לצידי בשניות מוחא את הדמעות אבל ברגע שהבטתי בעיניים הכחולות האלה רגשות האשמה הכו בי שוב ופרצתי בבכי. ספנסר משך אותי אליו מחבק ומנחם בעדינות בזמן שאלכס ישב מולנו מביט בנו בהלם מוחלט "בבקשה אל תבכי" הוא לחש לי באוזן "אני מרגישה כול כך אשמה" מלמלתי לחזה שלו והאחיזה שלו עליי התחזקה. אני הסיבה לכך שספנסר מתרחק מאלכס "אני אספר לו את האמת" הוא לחש ואני הבטתי בו בהלם "ספנסר..." הוא פשוט חייך אלי מנגב את הדמעות שלי "אל תבכי" הוא שיחרר את האחיזה שלו ופנה אל אלכס מבולבל מאוד "אני ואחותך..." "אתה ואחותי מה?" "יצאתי עם אחותך" החדר נפל לשקט מחריש אוזניים ויכולתי להישבע שכולם יכלו לשמוע את פעימות הלב שלי "כמה זמן?" הקול של אלכס היה חלש לא מעל לחישה אבל הרגשתי כאילו הוא צעקה "חמישה חודשים" שוב פעם החדר נפל לשקט ואז טראח!

אלכס חבט בספנסר מפיל אותו לרצפה ואני קמתי מהמיטה מביטה בו בהלם "בן זונה! זאת אחותי הקטנה!" ספנסר לא קם מהרצפה ואחז בלסת שלו, אלכס התקדם לעברו אוחז בו מקולר החולצה "מה עובר עלייך?! היא מחוץ לתחום!!" הוא הרים את היד שלו להחטיף לו שוב והבטתי באימה בזמן שהגרוף שלו פוגש בפנים של ספנסר שוב והוא לא עושה דבר כדי לעצור אותו. "אלכס מספיק!" צעקתי נעמדת בין שניהם "מספיק?! הוא הניח עלייך ידיים!" "בבקשה מספיק!" התייפחתי ונראה שצליל הבכי שלי החזיר אותו למציאות "אנחנו כבר לא יוצאים בבקשה" מלמלתי והוא הביט בי ואז בספנסר "אם אי פעם תניח עליה יד שוב, רק תסתכל עליה מוזר ותשכח מהחברות שלנו" העיניים שלי נפקחו בהלם והבטתי בו "מ-מה?" חום פגש בחום "כול בחור אליס לא החבר הכי טוב שלי" יכולתי לראות את הכאב בעיניים שלו, את האכזבה על זה ששיקרתי לו והנהנתי "מחוץ לתחום" לחשתי וספנסר נעמד לידי מהנהן גם הוא "היא מחוץ לתחום" אלכס נעץ בנו מבט אחד נוסף לפני שיצא מהחדר וטרק את הדלת.

"סליחה" לחשתי והוא הרים לי את הראש מחייך אליי בעדינות "זה רק מכה זה יעבור" "אני לא מתנצלת על זה" סליחה על שהכאבתי לך הוא גיחך "טוב אני לא יכול להגיד שזה יעבור מהר אבל זה בסדר" הוא התכופף מניח נשיקה בלחי שלי ויוצא מהחדר שלי.

יום עבר מאז והיום הפך ליומיים שנהפכו לשבועיים, היחסים בין אלכס לספנסר קצת קרים אבל לאט, לאט אלכס סולח לנו. ספנסר ואני שומרים מרחק אחד מהשנייה טוב לפחות אני שומרת מרחק ממנו לא מסתכנת שאהרוס להם את החברות יותר ולא מסתכנת לראות אותו עם אוליביה. עם הזמן שחלף זמן אחר התקרב, זמן החגים ואיתם מגיע משטר הניקיון שאמא שלי פוקדת עליו כול שנה. "אוקיי אליס את אחראית ל.." נאנחתי "עליית הגג, החדר שלי והשירותים" אמרתי והיא חייכה "יפה אלכס אתה וספנסר מנקים את החדר שלך" הרמתי גבה לא טורחת לשאול למה ספנסר מנקה הרי הוא כמעט משפחה והשנה הוא יעשה את החגים אצלנו בזמן שההורים שלו נוסעים לבקר את דודה שלו בצפון "למה הם שניים ומקבלים רק חדר אחד?" הזעפתי פנים ואמא שלי גיחכה "בגלל שהחדר של אלכס זקוק לצוות שלם" צחקתי ואלכס מלמל משהו בהתנגדות. אוי כול כך רציתי להניח למבט שלי לנדוד אליו, רק הצצה זריה בעיניים כחולות משועשעות אבל סירבתי מרימה את חומרי הניקוי ומתחילה ביום המפרך.

נאנחתי בהקלה שנכנסתי לעליית הגג, המשימה האחרונה שלי להיום! התחלתי לנקות מרימה לכלוך מהרצפה ומסדרת כול רהיט במקומו אבל הייתי מגושמת מידי ועליית הגג חשוכה מידי ומעדתי ישר אל ערמת ארגזים מפילה את כול התוכן שלהם על הרצפה "נו באמת?!" "אליס הכול בסדר?" שמעתי את הדאגה בקולה של אמי ועניתי לה מהר "הכול בסדר! פשוט מעדתי" "תלמדי ללכת!" אלכס צעק ואני גלגלתי עיניים "ברגע שתלמד נימוסים מפלצת!" שמעתי את הצחוק שלו מתגלגל בכול הבית וחייכתי לקח זמן עד שחזרנו להיות כמו פעם אבל נראה לי שהוא סלח לי על זה ששיקרתי לו או לפחות כך אני מקווה. נאנחתי מתחילה להרים את המסמכים מהרצפה עד שמסמכים מסוימים תפסו את תשומת לבי "תעודות הלידה שלי ושל אלכס" מלמלתי בחיוך עדין שנעלם ברגע שקראתי את התעודה שלי "זה לא יכול להיות" מלמלתי אוחזת במסמך ויורדת למטה נאבקת בדמעות ובטוחה שיש הסבר הגיוני.

מצאתי את ההורים שלי יושבים בסלון עם אלכס וספנסר, שותים כוס מים קרים "אליס מתוקה סיימת?" אמא שלי שאלה בחיוך אבל לא חייכתי אליה חזרה "זה נכון?" לחשתי נאבקת בדמעות שאיימו להשתלט בכול רגע "מה נכון מתוקה?" הרמתי את תעודת הלידה ביד מהוססת "זה נכון?" ההבעה על הפנים של שניהם ברגע שהבינו מה אני מחזיקה ביד אמרה לי את כול מה שאני צריכה לדעת "אני לא הבת שלכם" אמרתי מודעת לכאב שנשמע בקול שלי וכבר לא נלחמתי בדמעות "על מה את מדברת?!" אלכס אמר קם על הרגליים שלו ולוקח את תעודת הלידה ממני "אליס את הבת שלנו כמובן שכן איך..." "לא!" צעקתי לוקחת צעד אחורה שאמא שלי ניסתה לאחוז בי "שיקרתם לי" "אליס בבקשה" נערתי בראשי לא מאמינה למה שקורה פה "חשבתם בכלל לספר לי?" "כן!" אמא שלי אמרה בדמעות ולמרות כאב הלב על הסבל שאני גורמת לה לא יכולתי לשחרר את הזעם שאחז בי "מתי? אה?! שאני יהיה אמא עם ילדים מתי?!" "אליס בבקשה!" "לא!" צעקתי לוקחת צעד מהוסס אחורה "אני פשוט לא יכולה להישאר פה" לחשתי, לא מביטה באף אחד ופרצתי בריצה הרחק מהבית שלי לא מוכנה להתמודד עם אף אחד, רוצה להיות לבד, צריכה להיות לבד!

אוקיי הפרק האחרון להיום ויש סיכוי שלזמן הקרוב חחח מגיע לכן קצת חופשה ממני :")

ותודה רבה על כול התמיכה ואני מאוד אשמח לתגובות על הפרק כי אני לא סגורה עליו בעליל שבוע טוב :)