🦋Blue Butterfly 🦋 ( Hebrew )

5

ביום חמישי,שהגיע במהירות, ריף כבר עבר מהעבודה השניה לשלישית באותו יום.
הוא החזיק שלוש משרות כדי להיות עסוק ואף פעם לא להיות בשעות קבועות בבית, ככה שגם אם הם יחפשו אותו, הוא פשוט לא יהיה שם.

הוא עבד פעם בחנות נוחות, פעם בדוכן תכשיטים ופעם בבית קפה קטן - כולם היו ליד הבית שלו וחסכו לו נסיעה באוטובוס.

הוא הניח שיצא מה שהוא טוב מלהתפטר מהמסעדה השניה..
וניחם את עצמו ככה, מביט בחתולה שישבה ויללה ליד חנות הנוחות, קונה פחית טונה ומניח לידה לפני שהוא נכנס ומשנה בגדים לתחילת משמרת.

אבל אחרי 15 דקות במשמרת, כשהוא ראה את הג'יפ הלבן חונה בפינת הרחוב, הוא כבר הבין שהיום זה לא היום שלו.

שוב נשלחו בריונים מהבוס הגדול שלהם.
כמו תמיד הוא ישב במכונית עם החלונות החשוכים וצפה בעובדים שלו קורעים אותו במכות בלי רחמים אחרי שגררו אותו החוצה מהחנות, מאותת להם להפסיק רק אחרי שהוא כבר לא יכול לעמוד.

ואם הוא חשב שזה לא יכל להיות יותר גרוע, הוא טעה, כי אבא שלו ואחותו רירי רצו מהצד השני של הכביש  מיד אחרי שהג'יפ נסע, וניסו לעזור לו- מה שהוא דחה בהינף יד וקם בעצמו כמו תמיד.

"מה קרה? תסתכל מה הם עשו לך.. מי אלה?" אבא שלו מביט בפנים המוכות של הבן הצעיר שלו בזעזוע, ורירי דומעת בבהלה, נראה שהיא מנסה להתאפק, היא נראת כאילו כואב לה לראות את אחיה הקטן ככה..
אבל ריף לא קונה את זה.

"זה הבן של הגבר שרצחתי, הוא התעשר, אז עכשיו יש אנשים שעושים את העבודה השחורה בשבילו" ריף מדבר בקרירות, יורק דם ונאחז במעקים בנסיון להישאר בהכרה.

שני האנשים שלידו נעצרים והוא צוחק צחוק קטן וחסר הומור, יכול לשמוע את הנשימה שלהם נעצרת.

"אני רק משלם על מה שעשיתי, מה אכפת לכם?" הוא מנקה את הדם שזורם מאפו בשרוולו, צולע לחנות הנוחות ונכנס, מתיישב מול הקופה ומתפרץ בבכי.

כבר לא אכפת לו שהם מסתכלים.

נמאס לו לחיות.

נמאס לו מהפרצופים שלהם.

נמאס לו מהזכרונות ומהאכזבות ומהכאב הזה שרודף אותו כבר ארבע שנים..

טוב, עכשיו זה כבר יותר מארבע שנים..

הוא מנקה את פניו בטישו, עוצר את הדימום שלו בנייר טישו עם כל הכאב.
ויוצא החוצה עם ערכה של עזרה ראשונה, שופך אלכוהול על החתכים שלו ומיד אחר כך שם פלסטרים.

הוא שוכח מאבא שלו ומאחותו.

אבל הם שם ורואים הכול.

ואפשר להגיד הרבה דברים על רוברט קנדידט-
אבל על דבר אחד אי אפשר להתווכח איתו-

האינטואציה שלו.

רוברט משוכנע רק עכשיו, אחרי ארבע שנים, שהילד שלו חף מפשע.

הוא תמיד חשב אחורה ותהה לעצמו למה ריף המשיך לדחוף אותם ולהגיד להם לא להגיע לתחנת המשטרה באותו היום.

הוא לא סיפר להם איך הוא הגיע ללדקור בן אדם, הוא פשוט אמר שהוא עשה את זה וביקש עזרה כספית.

אבל ריף לא אומר דברים סתם,

הוא לא עושה דברים סתם..

הוא לא בן אדם חם מזג וחמום מוח.

ריף פשוט לא מספר לו מה שהוא.

ואולי כדאי שהוא סוף סוף יבין במה מדובר.

--------------

מקווה שנהנתן, אעלה את הפרק הבא בקרוב,

אל דאגה.