בשבועיים שלאחר מכן, ריף מוסר את כל הראיות שלו ומנסה להתחמק מדניאל אבל ללא הצלחה.
הבחור בכל מקום כמעט.
הוא בא לשתות קפה בבית הקפה שבו הוא עובד כל בוקר, הוא בא הרבה פעמים בצהריים עם השותפים שלו לאכול שם כשהוא במשמרת , הוא עובר בחנות התכשיטים כמעט כל פעם שריף שם ואפילו במסעדה בערבים ובלילות.
בשלב הזה ריף כבר מיואש.
הוא עייף מלשנות עוד פעם מקומות עבודה.
הוא עייף מלהתעלם ממנו.
"אתה לא אדם עסוק?" ריף מניח את כוס הקפה של דניאל בבוקר יום שלישי אחד ונאנח, מביט בו בתסכול.
"העיסוקים שלי באים אחריך בהעדפות שלי" דניאל עונה בכנות וריף מגלגל עיניים.
"אתה מגלגל עלי עיניים?" דניאל מתבדח.
"אל תהיה אלי כל כך מרושע.. אני מנסה להגיד לך שיש לי רגשות אליך" דניאל מתוודה וריף מרים אליו מבט עייף.
"כמו מה? רחמים?" ריף שואל בקרירות, מביט לתוך העיניים של דניאל- מה שלא עשה כבר המון זמן.
דניאל מחסיר פעימה.
"למה שאני ארחם עליך? המנטליות שלך מטורפת ריף.. תראה מה אתה עושה בזמן שהאדמה רועדת לך מתחת לרגליים" דניאל מביט מסביב וריף בוחן אותו , מרגיש מובך ומנסה להסתיר את זה.. לא רוצה להיראות פגיע.
"ריף, אתה יותר אמיץ ממה שאני אי פעם אהיה.. בגלל זה אני נמשך אליך" דניאל מביט בכנות היישר לעיניים של ריף, שנתפס לא מוכן- ונותן למבטים שלהם להינעל זה בזה.
אבל הוא יוצא מזה מהר, מביט לצדדים בעוד שהוא נושם עמוק ואז מסתובב והולך.. עייף.
אבל דניאל לא נותן לזה להוריד לו את המצב רוח.
זאת התקדמות מסוימת..
הוא התעלם ממנו עד עכשיו.. והיום הם הצליחו לנהל שיחה.
זה סימן טוב במידה מסוימת.
זה עדיף מהשקט שלו.. זה עדיף מהמבט הקר שלו.. זה עדיף מהניסיונות שלו להיות בלתי נראה כשהוא כל כך מיוחד ויוצא דופן.
---------
כשריף חוזר באותו יום לדירה, הוא מביט סביב ובוחן כל דבר במקום.
הוא מרשה לעצמו להוציא ספרים מהמדפים ולחקור מהם.
הוא מביט בפסלים ובעציצים שמפוזרים בכל פינה ומקשטים את המקום ומסתקרן לגעת בהם, לדעת מה אמיתי ומה לא.
הוא נכנס למטבח ומתרשם.. פותח ארונות ומגירות..
מבין שלא הסתכל על שום דבר מאז שהגיע.
הוא בודק שוב את המקלחת והשירותים ושם לב יש אמבטיה שלא שם לב אליה.. וארון מלא בכל מיני סבונים ופצצות אמבטיה מעניינות.
הוא ממשיך לסלון ובוחן את הטלויזיה והספות שממולה,מביט בשולחן שבין הספות ובמדף הגדול שעליו נחה הטלויזיה.
הוא בוחן כל פינה עד שהוא משתעמם, משחק בשלט הטלויזיה במבט קריר שוב, נאנח ונשכב על הספה.
בטח הרבה כסף הושקע במקום הזה.. הוא חושב...
הוא מביט בתקרה ובמנורות שנתלות ממנה ובוהה בהן בשתיקה, מביט שוב סביב ואז על ידיו.
הוא מחזיר את השלט לשולחן ומביט בבגדיו.
מרגיש כמו דמות מצוירת בשחור לבן בעולם צבעוני.
הוא מרגיש לא שייך כשהוא מביט בעצמו במראה-בבגדים המגעילים שלו ובפנים הדוחות שלו.
YOU ARE READING
🦋Blue Butterfly 🦋 ( Hebrew )
Teen Fictionריף מוצא את עצמו בכאוס מוחלט בגיל 16, ונאלץ להתרחק מכול מי שהוא מכיר ומכל מה שהוא אוהב מתוך בושה וכאב- הוא נדחה על ידי המשפחה והחברים גם כשהוא מספר את האמת ומחליט לבסוף לעזוב את המשפחה ואת הבית. אבל שנתיים אחרי העזיבה שלו, מתחילים להגיע לו מכתבים מס...
