" אז אתה בא מחר... לאכול איתנו?" מתיו שואל את ריף בביישנות, משחק ברגלו עם אבן באדמה.
ריף מהנהן לאט, מכניס את ידו לכיסיו.
"אתה מרגיש טוב יותר?" מתיו שואל שוב, וריף מהנהן שוב.
"אתה לא מדבר איתי?" מתיו מביט בריף בבלבול.
הוא דיבר הרגע לאמא שלו.. אז למה..
"אני לא אוהב לדבר" ריף לוחש בשקט, מביט במתיו מהנהן בהבנה.
יש לכמה רגעים שתיקה מביכה.. ומתיו לא בטוח איך להביע את מה שהוא מרגיש במילים.
"אני מצטער על.. אתה יודע.. על כל ה.. גסות רוח שלי אז.." מתיו מגמגם.
"ושבכללי לא הייתי אח כזה טוב.." מתיו לוחש בבושה וריף מהנהן בפעם השלישית- מביט במבוכה לצדדים ומנסה להתרחק ממתיו מעט כדי להרחיב את המרחב האישי שלו.
"אל תבכה גם.." ריף פולט בהיסוס.
"אין לי טישו.." הוא ממלמל בשקט, מרגיש קצת מטומטם.
מתיו פולט צחקוק קטן- מפתיע את ריף.
"זה די.. מצחיק" מתיו ממלמל, מוריד את החיוך שלו מיד וקולו נהיה שקט לאט לאט.
הוא מקווה שריף לא מרגיש שצחק עליו.
"אני.. סליחה.. אני לא יודע איך לעשות את הדברים האלה.. אני פשוט הייתי קרוב לברי.. טוב.. חשבתי.. שאני.. קרוב.." מתיו מגמגם שוב.
"ואני לא מבין איך לא ראיתי את הצד הזה שלה מעולם..
ולמה שהיא תתייחס אליך ככה?" מתיו נראה כאילו הוא מהרהר בנסיון למצוא תשובה.
"מה זה משנה?" ריף ממלמל בשקט, מביט הצידה באי נוחות.
"אתה יודע מה שהוא?" מתיו מביט באח שלו , שמחבק את עצמו ומהסס- מניד ראש לבסוף,
מופתע כשמישהו מחבק אותו מאחור- מסובב ראש ופוגש במבט של דניאל.
ריף מרפה את גופו מיד, ממשיך להביט בעיניים היחידות שבא לו להסתכל עליהן כרגע.
"מה שלום המלאך שלי?" דניאל לוחש וריף מסמיק.
"מי אתה?" מתיו מפריע בחוסר טקט- מסתכל קודם על הבחור הגבוה והנאה שמסתכל עליו חזרה ואז מביט באח שלו בבלבול.
ריף נשען אל הגבר שמאחוריו.
העיניים שלו נוצצות והמבט שלו דבוק לפנים של השני.
"מה אני?" דניאל שואל את ריף בחיוך.
וריף מרגיש שהחיוך שלו מנחם אותו.
הוא מרגיש שהלב שלו מתחמם למראה דניאל.. כאילו הוא באמת הבית שלו.. המקום המוכר לו.. המקום הבטוח שלו..
"מה שתרצה" ריף לוחש בחזרה, עדין בוהה בגבר שמרים אל מתיו חיוך.
"אני בן הזוג של ריף, דניאל משאדי" דניאל מרים יד ללחיצה, עדין מחבק את מותנו של ריף עם השניה.
ריף נעצר למשמע המילים האלה.
הוא מרגיש קצת התרגשות שמעורבבת עם בלבול, חוסר ביטחון ופחד.
אבל למרבה ההפתעה שלו מתיו לא מרושע..
הוא לוחץ את היד של דניאל בחיוך קטן .
"ממתי אתם ביחד?" מתיו שואל את דניאל- שעדין מחייך, וחוזר לחבק את מותניו של ריף בשני ידיו.
"אנחנו מכירים כבר חודשיים.. אולי שלושה חודשים למען האמת...
אני חושב שנפגשנו כבר בבית החולים לפני חודש..." דניאל מזכיר למתיו ומתיו מרים עיניים פעורות.
"אתה היית איתו אותו יום ב.." מתיו מדבר בקול רם אבל משתתק, משפיל ראש.
"בגג" הוא מכחכך בגרונו ומדבר בשקט עכשיו.
"כן" דניאל נשאר אדיב. הוא יכול להבין איך כל דבר שהם יגידו כרגע יהיה כואב, אז הוא אוחז בזרועותיו של ריף ומרים אותן למותניו, משלב את אצבעותיהם וחוזר לעטוף את ריף עם זרועותיה, נותן לריף יותר כוח וביטחון משהו יודע.
"אני אשאיר אתכם לבד.. נראה שאני אהפוך לגלגל שלישי אם לא אסתלק" מתיו מחייך אל דניאל במבוכה ודניאל פולט צחקוק קטן, מביט במתיו מתרחק עד שהוא לא יכול לראות אותו ואז רוכן ומניח את סנטרו על כתפו של ריף, מניח נשיקה עצלה על לחיו.
"שלום לך" דניאל לוחש לאזנו של ריף וריף יוצא מהחיבוק שלו, מסתובב אליו ופוגש בעיניו, מחבק אותו.
YOU ARE READING
🦋Blue Butterfly 🦋 ( Hebrew )
Teen Fictionריף מוצא את עצמו בכאוס מוחלט בגיל 16, ונאלץ להתרחק מכול מי שהוא מכיר ומכל מה שהוא אוהב מתוך בושה וכאב- הוא נדחה על ידי המשפחה והחברים גם כשהוא מספר את האמת ומחליט לבסוף לעזוב את המשפחה ואת הבית. אבל שנתיים אחרי העזיבה שלו, מתחילים להגיע לו מכתבים מס...
