ביום שאחרי, לרוברט היה כבר חוקר פרטי בקו.
הוא היה שוטר לשעבר שהגיע לצמרת ופרש בשיא.
אבל שמו לא היה ידוע לציבור כי הוא היה חלק מכוחות סמויים.
רוברט שכר אותו בכוונה- יודע שהוא בצד השני של ארה"ב וניצל את זה לטובתו.
"למה הגעת אליי?" האיש מעבר לקו השני מדבר בקול עמוק, מחוספס ורגוע.
רוברט מהסס איך להתחיל.
"לפני ארבע שנים, אולי קצת יותר.. הבן שלי רצח מי שהוא, והמשפחה של הנרצח החליטו לקחת עסקת טיעון ולתת לבן שלי את החופש שלו תמורת עבודות בקהילה וכל מיני שטויות שלא הבנתי.
לא כל כך טרחתי לשאול אותו אז מה הייתה הסיטואציה, אבל עכשיו כשאני חושב על זה, זה נראה פשוט מוזר, איזה מין אנשים יתנו חופש לרוצח? זה פשוט לא נראה הגיוני,
מה שהוא שם חייב להיות יותר ממה שפוגש את העיניים.
הבן של הנרצח שולח אנשים לקרוע את הבן שלי במכות כבר שנתיים ורק אתמול גיליתי את זה.
הוא התעשר.. והכול נראה כל כך..." רוברט לא יודע איך לבטא את מה שהוא מרגיש, אבל החוקר מעבר לפלאפון כבר מתחיל לנחש.
"מתוכנן.. זה נשמע מתוכנן.. כאילו יש מישהו שרודף אותו בכוונה" החוקר נשמע שקוע במחשבות.
"אני כבר מזהיר אותך, אדון קנדידט.." האיש מעבר לקו מדבר בטון כבד יותר עכשיו.
"טיפלתי בעבר בתיקים דומים, ותמיד יצא מהם מה שהוא נורא.
אני מבקש ממך להכין את עצמך נפשית לכל דבר.
ואולי אפילו תגלה שזה מי שהוא שקרוב אליך, שסמכת עליו.
לפי מה שאתה אומר לי, יש טינה נגד הילד שלך.. ואני אחפש קצות חוט, אבל שתדע שמה שהוא מאוד רקוב עולה בדרך כלל מסאגות כאלה.." החוקר מדבר לאט ובקור רוח, אבל רוברט מרגיש רק בושה מעצמו ואכזבה מעצמו.
הוא היה יכול לקחת את הצד של הבן שלו מההתחלה, ובמקום זה נתן לו להרגיש בחוץ.
רוברט ניסה לעצור את הבכי שלו, הגבר בן החמישים, המגונדר ויפה התואר שתמיד נראה כל כך אדיב ונחמד, נלחם בדמעות שלו וליבו כאב כשהוא ישב בכיסא הנוח שלו במשרד הגדול שלו, ופתאום הבין שבמהלך השנתיים האלה הרשה לעצמו להרגיש ככה למרות שהבן שלו היה באשפתות.
המחשבה הזאת גרמה לרוברט להרגיש כאילו מה שהוא נחתך ונקרע מבפנים.
"אני מוכן לכל דבר, בגלל זה יצרתי איתך קשר." רוברט לא יכול לעצור את הקול הרועד.
"גם אם אני אצטרך לגלות את הנורא מכל, אני מוכן.. הילד הזה עבר יותר מידי וזה כבר חוסר אחריות מצידי.. בבקשה תעזור לי לנקות את הבן שלי מאשמה.." הגבר החסון יושב ובוכה בשקט, לוחש לחוקר שבצד השני של הקו את המילים בעצב שהוא לא יכול לתאר.
"זה בדיוק מה שאני אעשה" החוקר מדבר בקול רגוע, מנתק את השיחה מיד אחר כך.
לרוברט לוקח קצת זמן להתאושש, אבל כשהוא אוסף את עצמו, הוא מניח את פלאפון הנוקיה הישן על השולחן שלו, בוהה בו בהלם ומנסה לחשוב מה לעשות.
הוא נאנח לבסוף, מכניס את הפאלפון לכיס סודי בצד הפנימי של המכנסיים שלו ולובש את הז'קט שלו בחזרה, קם ולוקח את הפלאפון האישי שלו ואת המפתחות שלו לרכב ומתכונן לפגישה הבאה שלו.
מחר הוא יפגש עם הפסיכולוגית שלו ויתייעץ איתי על דרכים להחזיר אותו לבית.
אבל עד אז, הוא יצטרך ללכת אליו מידי יום ולראות שהוא בסדר.
עד שהוא יוכל ללכת פיזית, הוא שלך את אחד משומרי הראש.
ורק אחרי שיהיה קצה חוט, רק אז הוא ידבר עם המשפחה.
הוא מתבייש בעצמו שרק אחרי שנתיים הוא פתאום מבין כמה מוזרה נראת הסיטואציה, הלב שלו והבטן שלו מתהדקת כשהוא נזכר במראה של הבן שלו אחרי הלינצ' שכמעט עשו לו אתמול, והוא מרגיש מרוקן.
מה לעזאזל קרה, ואיך זה שהכול עבר תחת הראדר?איך הדבר הזה קורה?
————
שיקרתי:-)
אני אעלה עוד כמה פרקים בהפתעה.
YOU ARE READING
🦋Blue Butterfly 🦋 ( Hebrew )
Teen Fictionריף מוצא את עצמו בכאוס מוחלט בגיל 16, ונאלץ להתרחק מכול מי שהוא מכיר ומכל מה שהוא אוהב מתוך בושה וכאב- הוא נדחה על ידי המשפחה והחברים גם כשהוא מספר את האמת ומחליט לבסוף לעזוב את המשפחה ואת הבית. אבל שנתיים אחרי העזיבה שלו, מתחילים להגיע לו מכתבים מס...
