7

1.6K 160 30
                                    

כשרוברט ישב מול הפסיכולוגית שלו במשרד שלה היא כבר הרגישה שהוא בא טעון.

הוא ביקש ממנה מוקדם יותר לשים את הפלאפונים שלהם מחוץ לחדר ונראה לחוץ ולא בטוח.

היא הביטה בו בחיוך והתיישבה בנוחות עם הכיסא שחה, מנסה לשדר לו רוגע, לפני שהיא בחנה אותו.

"ספר לי מה קורה" היא הביטה בלקוח שלה בחמימות וניסתה לגרום לו להרגיש בנוח.

"למען האמת, יש לי שבע ילדים, יש אחד שלא סיפרתי לך עליו, כי התחלנו את הפגישות לפני שנה, והוא כבר לא היה בבית" רוברט מסתכל על הנעליים שלו בבושה, נושם עמוק.

"הבן שלי הואשם ברצח לפני קצת יותר מארבע שנים, ויצא מהבית.
הוא התקשר אלי מתחנת המשטרה באותו יום ונזפתי בו, ומאז הוא לא גר איתנו בבית..
הוא גר בחלק הדרומי של העיר, בשכונה לא טובה, בדירת סטודיו קטנה ומעופשת ומסרב לחזור הביתה" הוא מגרד את ראשו, מעביר יד על פניו.

"מה בעצם גורם לך לשתף אותי בזה?מה אתה מרגיש? ולמה רק עכשיו, השנה, החלטת ליצור איתו קשר?" ד"ר לנדה, הפסיכולוגית, מביטה במטופל שלה מבעד למשקפיי הראיה המסוגננות שלה ובוחנת את הגבר המתוח עם הבעת הפנים העצובה.

"יצרתי איתו קשר לפני, בסביבות חודש אחרי שהוא יצא מהבית.. שלחתי לו מכתבים ממני ומסבא שלו כדי שיבוא לפחות לבקר, אבל לא נראה לי שהוא קרא אותם.
המכתבים היו נשלחים חזרה, וגם הכסף שהייתי שולח לו מידי פעם היה חוזר.

לפני שבועיים וחצי בערך הוא הסכים לבוא לבקר את אבא שלי.. סבא שלו..
וכשראיתי אותו אז הבנתי שמה שהוא לא בסדר.. הוא לא יצא החוצה מרצונו.." רוברט נאנח.

"הוא היה מכוסה סימנים כחולים, אדיש וקר, רזה יותר משאפשר לתאר ולבש בגדים פשוטים" הוא עוצם עיניים בחרטה.

"התחלתי כבר אז לחשוד שמה שהוא לא בסדר.. במהלך השנים האלה אבא שלי התעקש שהוא לא מאמין שריף, הבן השביעי שלי, הקטן ביותר, עשה מה שהוא כל כך נורא.. אבל היו עדויות וראיות חותכות..

ולמרות זאת, עכשיו אני מתחיל לחשוב שמי שהוא שיחק בחוטים, שמי שהוא שם אותו כמטרה וגרם לו להיכנס למקומות האלה, הרחיק אותו מהכול בכוונה.. מי שהוא גרם לו להרגיש לא שייך ואני לא יודע מאיפה להתחיל" רוברט פורץ בבכי קורע לב, שגורם גם לד"ר לנדה להזיל דמעה.

היא טופחת על גבו ומביאה לו טישו, מביטה בו בקצת רחמים.

"רוברט...תסתכל עליי" ד"ר לנדה מלטפת את זרועו, טופחת עליה לאט ומביטה בו באמפתיה.

"אתה עושה את הדבר הנכון.. גם אם זה ארבע שנים אחרי, זה הדבר הנכון לעשות.
אל תתעסק בחרטות שלך, על תתעסק בכול מה שעצר אותך עד עכשיו.

אתה צריך לעשות מה שאתה מרגיש לנכון.
אל תטיל בעצמך ספק" היא מנחמת, מעבירה לו את החבילה של הטישו ונשענת אחורה בכיסא שלה.

"תגיד לי מה אתה מרגיש, רוברט, ובמה אתה צריך את עזרתי" ד"ר לנדה מדברת בטון עדין, בסבלנות, מנסה להיות זהירה.

"אני צריך שתעזרי לי להחזיר את הבן שלי הביתה" הוא מביט בה בנואשות, עיניו דומעות ואדומות וד"ר לנדה יכולה להרגיש את הכאב שלו כמעט.

"בוא ונחזיר את הבן שלך הביתה אם ככה.." היא מהנהנת אליו והוא מהנהן בחזרה.

——————

אני יודעת שאתן סקרניות, אבל קחו את זה לאט, אתן תדעו הכל בסופו של דבר;)
מקווה שנהנתן מפרק בהפתעה,
תראה בהפתעה הבאה •,•

ושוב תודה לכן על התמיכה בתגובות ובהצבעות 3>

🦋Blue Butterfly 🦋 ( Hebrew )Where stories live. Discover now